שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 41

הקדש שפדאו יותר על דמיו כו'. בבבלי ב"מ דף נ"ה תניא פרה זו תחת פרה של הקדש טלית זו תחת טלית של הקדש הקדשו פדוי ויד הקדש על העליונה פרה זו בה' סלעים תחת פרה של הקדש כו' הקדשו פדוי על הקדש ראשון מוסיף חומש על הקדש שני אין מוסף חומש. ונראה דה"פ ברישא שלא שם הדברים אמרינן שרצונו להרבות בהקדש לכך יד הקדש על העליונה הלכך כשפודה אח"כ ההקדש נותן חומש מההקדש השני שהוא הנוסף על מה ששוה ההקדש הראשון דעליה מפריש החומש מיד אבל בסיפא ששם ההקדש והחולין וטעה בשמותן אע"ג דשלא ברצונו הקדישו אפ"ה הקדשו הקדש דאין לו אונאה אבל אינו מוסיף חומש אלא על ההקדש הראשון אבל לא על השני שהרי שלא ברצונו הקדישו ולא קדש אלא משום חומרא דהקדש החמירו ודי שגופו קדוש אבל לא חומשו ולפ"ז יש לגרוס גם בסיפא ויד הקדש על העליונה ודלא כתו' שם שהגיהו. והרמב"ם כתב פ"ז מה' ערכין אמר פרה זו תחת פרה זו של הקדש אם היתה השנייה יפה מן הראשונה ביותר לוקחין אותה הגזברין ושותקין כו' ומוסיף חומש אבל אמר פרה זו בעשר סלעים תחת פרה זו של הקדש אפי' היתה של הקדש שוה ה' ושלו י' ה"ז מוסיף חומש ונותן ב' סלעים ומחצה שהרי בדמים קצובים פדה ושנייה אינה טעונה חומש ע"כ. וכמה פירושו דחוק בברייתא ע"ש בכ"מ. ולכל הפירושים הירושלמי והבבלי חלוקים שהרי מפורש משמע כאן כל שאין יכולין לומר שרצונו להרבות בהקדש אף הקדשו אינו פדוי דומיא דמ"ש. והרמב"ם כתב פ"ה מה' מ"ש. הפודה מעשר ביותר על דמיו לא נתפסה התוספת במעשר. משמע דסובר פדוי הוא אלא שאין התוספת קדוש. ובסוגיין כאן מפורש שמ"ש אינו פדוי והכ"מ כתב שדברי הרמב"ם הם מהירושלמי פ"ד דמ"ש ע"כ. ותימא דהסוגיא דמ"ש היא היא סוגיא דהכא וצ"ע. ולפי פירושו בבריי אין ממנה ראייה כ"כ לריב"ל כמ"ש. ולולי דמסתפינא אמינא דבסיפא גרסינן אין הקדשו פדוי ובזה. יבא הכל על נכון והתלמודיים שוים: