שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 9

חומר בשעיר כו'. בבבלי שבועות (דף י"ג) כתב תו' בד"ה דעבר כו' כדתניא חמור בשעיר כו'. וכתב המהרש"א נראה מדבריהם דהך ברייתא מפורסמת אבל לא מצאתיה בתלמוד גם תקשי מינה להך פירושא שכתב לעיל דשעיר מכבר כל היום כו' ע"ש. הנה ברייתא זו שכתבו תו' מפורשת בירושלמי כאן וביומא פ"ח. ולפירושא קמא מפרש הא דתניא השעיר מכפר מיד היינו עברות שלפני הקרבה ומכפר נמי עברות שנעשו אחר הקרבה עד לערב. וכ"ת למ"ש שם תו' א"נ היום מכפר מקצת כו' קשיא אמאי לא קאמר נמי חומר בשעיר שהוא מכפר כולו והיום אינו מכפר אלא מקצת וע"ק בברייתא תניא השעיר מכפר משתחשך ולפירושם זה כל היום מכפר היום מקצת י"ל ה"ק היום אינו מכפר כפרה גמורה אם אין שעיר אלא משתחשך אבל כל היום מכפר מקצת בין יש שעיר בין אין שעיר. ותדע דהא ר"י לא קחשיב חטאות ואשמות לחלוקה חמישית וצ"ל דאיירי בזמן שאין קרבן כמ"ש הי"מ ואפ"ה קחשיב יה"כ לכפרה גמורה אלא ודאי הא דכתבו היום מכפר מקצו. דוקא כשיש שעיר א"נ כדמשני ר"י ול"ק הך ברייתא. והי"מ פי' הא דר' ירמיה דאיירי בשעיר שברח ולא מצאו אחר ע"ש ואין נראה אלא מ"ש בקונט' עיקר:

ואין הקב"ה רואה את הנולד כו'. וקשה הא אפשר כשיחפשו בחפש מחפש והיגיעה רבה יהיה בידם להקריב שעיר א"כ ה"ל דבר התלוי בבחירת האדם וצ"ע: