שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 8 · Segment 7

מהו לקרוע על קללת העכו"ם כו'. כתב הנ"מ כ"ב לכך פוסק הרמב"ם השומע מפי העכו"ם אינו חייב לקרוע דרב יהודה ושמואל ה"ל תרי לגבי ר' חייא אלא משום דאשכח ההוא דירושלמי (דבסמוך עובדא דרשב"ל) שקורעין על הכינויים דאתיא כר' חייא הוצרך לפסוק כר' חייא ע"כ. ותימא הא מעובדא דרשב"ל נמי מוכח דקורעין על קללת העכו"ם דהא עכו"ם הר העכו"ם מגדף א"כ ה"ל לפסוק כר' חייא נמי בהא וכ"ת א"כ הל"ל הדא אמרה שקורעים על קיללתם י"ל הא פשיטא ליה תקרא וברייתא ולא מיבעיא ליה אלא על כינויין בזמן הזה ועליה קאמר הדא אמרה וצ"ע:

מהו לקרוע על קללת השם. עי' בקונטרס. וכלשון הראשון נראה מהבבלי. מיהו לשון מהו משמע יותר כלשון השני שהוא לשון איבעיא כדמבעיא ליה בסמוך מהו לקרוע על קללת העכו"ם. וע"ק למה לא פשט מרישא שחלקיהו כו' באו קרועי בגדים על ששמעו קללת השם מרבשקה לכ"נ דכולא מילתא מיבעיא ליה לקרוע השומעים עצמם והשומע מפי השומע. ואפי' קלל את השם בקללה ולא בשם אחר. ודייק מחזקיהו שקרע בשמעו מפי השומעים ש"מ השומע צריך לקרוע ושקורעין על קללת השם אפי' אין הקללה בשם שמעינן נמי מדחזקיהו דרבשקה לא קילל ממש אלא חירף כ"ש המקלל השם אפי' בלא שם אחר שחייב. והט"ז כתב י"ד סי' ש"מ ס"ק כ"א ברכת השם שאמר יכה יוסי את יוסי ע"כ. משמע האומר יכה יוסי את יוסי חייב השומע לקרוע וקשה הרי' כתבו תו' מ"ק דף כ"ו ואחד השומע מפי השומעים פי' בתו' כגון מן העדים שאומרים זה ואם הוא אומר יכה יוסי את יוסי אין קורעים ע"ז וכן משמע בפ' ד' מיתות ע"כ ואין לומר על העדים קאמר שהרי לא נזכרו שם בש"ע עדים כלל ועוד נראה לענין קריעה לא בעינן שם בשם וכמ"ש וכן משמעות כל הפוסקים: