שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 9 · Segment 2

אזהרה לעכו"ם מנין לא תעבדם. במתני' פירש"י אזהרה דמגפף כו' ילפינן מדכתיב לא תעבדם יתירה. משמע כל עבודות ילפינן אזהרה דידהו מלא תעבדם. אך בבבלי בסוגיין אמרינן אזהרת השתחויה שמעינן מדכתיב כי לא תשתחוה וגו'. וכתב תו' שם דאי איצטרך לא תעבדם להשתחויה ליכא למשמע מגפף מיניה ע"ב. וצ"ל דסובר הירושלמי תרי לא תעבדם כתיבי חד בדברות וחד לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ומוקמינן חד מינייהו לאזהרת מזבח ומנסך שלא כדרכה וחד למגפף וז"ל המכילתא זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם זביחה בכלל היתה ויצאה ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבים עליה בין שהיא עבודתה בין שאינה עבודתה אף כל כו'. וא"ת הא איצטרך תרי לא תעבדם למזבח כו' חד לכדרכה וחד לשלא כדרכה וי"ל כדרכה דכל העבודות מאיכה יעבדו ילפינן. וא"ת בבבלי דיליף אזהרת השתחויה מכי לא תשתתוה כו' תיפוק ליה מדכתיב לא תשתחוה להם המוקדם בתורה כדתני במכלתא וי"ל תרווייהו צריכי חד לכדרכה ושלא כדרכה וחד לשלא כדרכה כדאמרינן בבבלי דף ס"ג הלכך נקט דבתרא דהוא לשלא כדרכה ממש אתי. והמהרש"א כתב דף ס' בד"ה אבל המגפף כו' ומהתימא על הסמ"ג שכתב תרי לא תעבדם אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה דכולי שמעתתא אינה כן ע"ש. ולא על הסמ"ג תלונתו כי גם הרמב"ם כתב כן פ"ג מה' עכו"ם. גם מסוגיין משמע כן דמייתי אזהרה לעכו"ם מלא תעבדם משמע דאזהרת כדרכה קאי השנוי תחלה במתניתין והיא כוללת כל עבודה. ודקשיא למהרש"א מהא דגרסינן דף ס"א מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אא"ע לכדרכה דכתיב איכה יעבדו ע"כ. נ"ל דה"ק אא"ע לכדרכה אין לומר ולא יזבחו לכדרכה ודרשינן באא"ע לזביחה דכתיב לא תעבדם אלא לזורק אבן למרקוליס אתיא וקמ"ל אע"ג שהיא עבודת בזיון חייבין עליה דהא מדכתיב איכה יעבדו שמעינן תנהו ענין ולא יזבחו לשלא כדרכה למרקוליס ואזהרה לכדרכה ושלא כדרכה דמכובדים מלא תעבדם דכתיב תרי זימני ילפינן להו ואי לא כתיב לא תעבדם לכדרכה ה"א איכה יעבדו לכדרכה במכובדים דדמיין לזביחה בחד צד הוא דאחמיר בהוא רחמנא אבל פוער לפעור לא. ודקשיא ליה. מהא דאמרו גבי ג' השתחואות לכדרכה מאיכה יעבדו נפקא ע"כ נראה דאלו לא נאמר לא תעבדם קאמר ונקט הדרשה היותר פשוטה וכן דרך הש"ס כמ"ש תו' בהרבה מקומות. וכ"ת א"כ כל עבודות שלא כדרכה ילפינן אזהרה דידהו מלא תעבדם קרא להשתחוואה שלא כדרכה ל"ל ומאי פריך בבבלי דף ס' אהשתתויה אזהרה מנין י"ל ודאי מסברא ה"א אזהרת לא תעבדם קאי אהנך דכתיב בהו עונש א"כ כדרכה מצינו עונש בכולן. דכתיב וילך ויעבוד מוקמינן נמי אזהרה בכולן אבל לא תעבדם השני דמוקמינן לשלא כדרכה ה"א דקאי דוקא אהנך דכתיב בהו עונש שלא כדרכה והיינו זובח ומקטר ומנסך והשתחויה אבל שאר עבודות לא לכך כתיב אזהרה בהשתחויה שלא כדרכה וה"ל דבר היוצא מן הכלל. ללמד על הכלל כולו מה השתחויה שהיא דרך כבוד והיא באזהרה אף כל שהיא דרך כבוד היא באזהרה ואין לומר דומיה דהשתחואה שהיא בעונש דא"כ קרא ל"ל ותו' כתב דף ס"א בד"ה מניין כו' אזהרה לזובח שלא כדרכה מנ"ל וי"ל מולא יזבחו כו' ע"ש ותירוצם קשה מ"מ ה"ל לש"ס להקשות אזהרה מנין כי היכי דפריך אהשתתויה ולפמ"ש ניחא דכוונת התנא לאשמועינן אזהרת השתחויה קאי נמי אמזבח כו' דהיינו כיון דשמעינן מהשתחויה דאין חילוק בין כדרכה ושלא כדרכה ושלא כדרכה לחוד ה"ה נמי בעבודת פנים. ומהשתחויה שמעינן אזהרת שאר עבודות שלא כדרכה וכמ"ש. ואזהרת השתחויה שלא כדרכה נמי מלא תעבדם ילפינן אלא דא"כ קשיא אזהרת שאר עבודות מנ"ל לכך לא קאמר אלא אזהרת השתחויה מנ"ל וממילא ידעינן שאר אזהרת. ואני תמה ממ"ש רש"י דף ס"ג ע"א בד"ה לדבריו כו' אבל אביי מוקי לא תעבדם ללאוי יתירה ע"כ וקשה מאי לאו יתירא דקאמר הא איצטרך לשלא כדרכה ולנעבד כהמן כמ"ש המהרש"א דף ס' וס"ג ע"ש גם הא דכתבו תו' שם בד"ה אמר ר"א כו' מיהו אפשר הא דא"ל פוק תני לברא משום דלא דריש לא תעבדם ע"כ קשה הל"ל לא דריש לא תעבדם לחלק וצ"ע:

באדם שאומר לחבירו כו' עי' בקונט'. ואף שבספרי הגירסא בדראב"ע וחוסרת מ"מ גירסת הבבלי כריתות דף ד' ולא חוסרת. ואפשר לקיים גירסת הספרי סובר ראב"ע עכו"ם מחסר מצות ה' אבל אינו עוקר את הכל דאפשר שהוא מאמין שיש אלוה אלוהיא אלא טועה וסובר שזה רצון השם כדור אנוש כמ"ש הרמב"ם נמצא שאינו עוקר כל מצותיו משא"כ מברך את השם עוקר את הכל. וסוגיין משמע כגירסת הבבלי. ורש"י פי' ולא חיסרת קסבר היינו ע"א כגון משורר ומזמר לעכו"ם דלאו מילתא רבא היא כולי האי. חיסרת מילתא רבא עבד דפשט ידו בעיקר והיינו מברך השם ע"כ. וקשה אף מ"ד חיסרת מנ"ל דאיירי במברך נוקי בע"א בעבודה ממש דה"ל מחסר. והיא גופא קשיא מנ"ל דמ"ד מגדף היינו עכו"ם איירי במשורר וצריכין לדחוק ולומר שכל עכו"ם דרכה בכך כמ"ש המהרש"א במכלתין דף ס"ד ע"ש למה לא נוקי ליה באחת מארבע עבודות וכ"כ תו' בכריתות. עוד כתב תו' שם גידפת וחיסרת פי' שלא כילה לגמרי לא חיסרת פי' לא חיסרת דבר אלא כילה לגמרי כלומר פשט ידו בעיקר שעבד עכו"ם ע"כ. ובספרי ובסוגיין מבואר שאין פירושה עיקר. והנכון כמ"ש בקונט'. ותו' כתב דף ס"ד בד"ה שלש כו' וקשה לר"י דאית ליה בריש מי שהיה טמא מגדף היינו מברך את השם ובפ"ק דשבועות מוקי דבר ה' בזה לפורק עול כרת בע"א שלא כדרכה מנ"ל וי"ל כרת ג' כתיב בפ' אחרי במולך בעריות ואכולהו כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו כו' ע"ש. ולפי תירוצם זה קשה קושייתם שם בד"ה וכי כו' אבל מר"י קשיא כו' ( מ"ש מהרש"ל ומהרש"א) והוצרכו לתרץ דר"י דריש קראי דמולך תרתי לע"א שלא כדרכה כו' א"נ תרתי למולך כו' ע"ש ולשני התירוצים קשה א"כ דאיצטרך תרי קראי לעה"ז ולעה"ב מנ"ל לריב"ח ג' כריתות דעכו"ם אתת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה דלמא שניהם לכדרכה ואחת לעה"ז ואחת לעה"ב. ואף דריב"ח אליבא דר"ע קאמר ותירוצי תו' אליבא דר"י מ"מ קשה מנ"ל דפליגי בהכי. ואין לומר קסבר ריב"ח ר"ע דמוקי דבר ה' בזה לפורק עול תו ל"צ קרא לע"א לעה"ב דכ"ש הוא. דא"כ קשה קרא דמולך לע"א כדרכה בעה"ז ל"ל הא כ"ש הוא מפורק עול וי"ל. אבל נראה דעת רש"י שאין ליחשוב כרת דמולך דפ' אחרי דקרא כל אשר יעשה וגו' לא קאי אמולך דכתיב ונכרתו הנפשות ובמולך לא שייך נפשות לשון רבים אלא אעריות קאי דאית בהו זכר ונקבה וכתיב כל התועבות האלה ולא מיקרי תועבה אלא עריות. ולכך איצטרך למיכתב בזכר תועבה. ודקשיא להו לר"י כרת בעכו"ם שלא כדרכה מנ"ל י"ל לסוגיין ניחא ר"י כראב"ש ס"ל דסובר מגדף מברך את השם ועכו"ם משמע א"כ מכרת דמגדף שמעינן נמי כרת לעכו"ם. בדף ס"ד פירש"י הא דמשני לכדתניא היינו כדמוקי לה ר"י. ואין פירושו זה. מסכים ללשון הש"ס דא"כ ה"ל למימר לכדר"י דתניא. עוד פי'. הא דתניא א"ל ר"י והלא כבר נאמר ונכרתה לאו לר"ע פריך דהא ר"ע מוקים לה במברך אלא טעמא דנפשיה קאמר ודומה לו בחולין והלא במוקדשין כו' ע"ש. ותימא מאי ראיה היא זו התם תנן א"ר יוסי והלא כו' ודאי דאפשר לדחוק ולומר טעמא דנפשיה קאמר אבל הכא תניא אמר לו ר"י כו' ודאי דלר"ע פריך. ולפמ"ש ה"ק לכדתניא דצריכין תרי קראי לכרת אחד לעה"ז ואחד לעה"ב א"כ מ"ד מגדף עע"א דהשתא אית לן ארבע כריתות מוקי תרי לכדרכה בעה"ז ועה"ב ותרי לשלא כדרכה לעה"ז ולעה"ב והכרת תכרת דשמעינין מיניה עה"ז ועה"ב לא מוקי ליה בע"א אלא בפורק עול. וא"ת לפ"ז מולך שלא כדרכה מנ"ל וי"ל סובר האי תנא מולך ע"א היא ושמעינן ביה כרת לשלא כדרכה כמו שאר ע"א ולית ליה מה שמחלקין תו' בד"ה למעביר כו'. א"נ סובר האי תנא מולך שלא כדרכה אין בו כרת דשלא כדרכה ודאי לא שייך בה ע"א והראשון נראה. מיהו זהו אינו אלא לשיטת תו' דג' כריתות במולך כתיבו א"כ כי אמרינן מגדף היינו ע"א ה"ל ארבע אבל לשיטת רש"י דכרת השלישי הוא דבר ה' בזה דמוקי לה בפורק עול א"כ אף דמגפף היינו ע"א אין כאן אלא ג' כריתות. וכ"ת לרש"י מאי פריך למ"ד מגדף ע"א ל"ל לימא סובר הך מ"ד דבר ה' בזה איירי בפורק עול וליכא אלא ג' כריתות. י"ל קסבר רש"י אף למ"ד דאיירי בפורק עול שמעינן כרת ע"א מיניה דאף הוא פורק עול וניחא בזה הא דמקשי תו' בד"ה שלשה כו' לפירש"י. ור"י דפריך לר"ע והלא כבר נאמר ונכרת וכו' סובר אף מ"ד מגדף מברך את השם מודה מיהת בע"א נמי איירי וכמש"ל דהכי ס"ל לרשב"א ופריך שפיר וכי ג' עולמים יש ור"ע סובר במברך את השם דוקא איירי אבל לא בעכו"ם. ונראה דעת הרמב"ם מגדף כולל לשתיהן לכך כ' פ"ב מה' עכו"ם מגדף היינו מברך את השם. וכתב ריש ה' שגגות דמברך פטור מקרבן לפי שאין בו מעשה. דהא דכתיב כרת דידיה במקום קרבן היינו משום עע"א אבל מברך שאין בו מעשה אין בו קרבן. ועי' בלח"מ ריש ה' שגגות: