שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 36

סמיכת זקנים. כתב הר"ב ויש במשמעות הדברים גם מינוי הדיין שהגדול הסמוך צריך שיצרף עמו שנים כשרוצה לסמוך חכם כדי שיקרא ר' וידון דיני קנסות ולשון סמיכה משום דכתיב ויסמוך משה את ידיו עליו ולאו דבעי מיסמך ידיו עליו אלא בשמא קרי ליה רבי ע"כ. ותימא הא תני בברייתא כאן ובבבלי סמיכה וסמיכת זקנים ש"מ דמינוי הדיין אינו במשמעות סמיכת זקנים. וכ"ש למאי דאמרינן בסוגיין תמן קריין למנויים סמיכותא. הרי דבלשון המשנה אין המינוי בכלל סמיכת הדיין. והרמב"ם פ"ד דסנהדרין כתב מינוי הדיינים בג' והוא שיהיה אחד מהן סמוך מפי אחרים וכ' הכ"מ [נ"ל שטעמו דמדאמרי' התם בסנהדרין] (דף י"ג ע"ב) י דא"ל אביי לר"י מיסמך סביב ג' מנ"ל אילימא מדכתיב ויסמוך ידיו עליו א"ה תיסגי בחד וכ"ת משה במקום ע"א קאי א"ה ליבעי ע"א קשיא. וסובר רבינו לדחוייה דברייתא דבעינן ג' א"א א"כ י"ל דכי קתני ברייתא שלשה לאו בכולהו סמוכין עסקינן דא"כ קשיא קושית אביי א"כ חד סמוך סגי ומיהו בעינן לצרף שנים דהוי שלשה ע"כ. ותימא הא ברייתא תני סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה. וכיון דבחד בבא תני להו משמע ששוין ושלשה דסמיכת. זקנים ודאי מומחין בעינן דהא בעינן שלשה מסנהדרין כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' מעה"ק ש"מ דאף סמיכה דהיינו מינוי הדיין סובר תנא דברייתא דבעינן שלשה מומחים א"כ קשיא אפסק הרמב"ם ממ"נ. אלא ראיית הרמב"ם מהא דפריך התם וחד לא סמיך והאר"י אמר רב כו' ומשני ריב"ב אחריני הוו בהדיה והא דלא קחשיב להו משום כבודו דריב"ב. ש"מ דבעינן שלשה. ומדברי רש"י נראה ברייתא זו הלכתא היא שכתב דף י"ד בד"ה לא הוה מסתייעא מילתא כשהיו אצלו לא היה מוצא שנים שיצטרפו עמו לסומכו ואנן תלתא בעינן ע"כ. ש"מ דבעינן שלשה ואין סברא שלא מצא שני בני אדם מן השוק דליצטרפו עמו אלא ודאי שלשה מומחין בעינן ולא שכיחי כמש"ל דף ב' בתו'. מיהו אף זה דוחק דלא ליהוי אצל ר"י עוד שני מומחין לכך נראה דלא אסתייעא מילתא דליהוו אינהו התם כשהיה ר' יוחנן עם הנשיא באסיפה אחת ואמרינן לקמן התקינו שלא יהו הב"ד ממנין אלא מדעת הנשיא כו' מיהו נראה שהדין עם רש"י דבעינן שלשה מומחין למינוי הדיין דילפינן סמיכה סמיכה נאמר בפר העלם דבר של ציבור וסמכו זקני העדה ונאמר כאן ויסמוך ידיו עליו מה זקני העדה שלשה מומחין אף כאן שלשה מומחין. ואל תתמה שגז"ש מפורשת היא דתנן פרק שתי מידות סומא אינו סומך ואמרינן מנחות (דף צ"ג) מ"ט רב חסדא ור"י בר אבדימי חד אמר אתיא סמיכה סמיכה מזקני העדה וח"א אתיא סמיכה סמיכה מעולת ראייה וא"ת ניליף מעולת ראיה שאינה אלא ביחיד וי"ל ודאי סמוך בעינן מדכתיב ויסמך ידיו עליו אלא דלא ידעינן כמה והא ודאי אית לן למיליף מזקני העדה שהן סמוכין. גם הרמב"ם בפי' המשנה במנחות שם תפס עיקר גז"ש דזקני העדה. וא"ת א"כ רב יוסף מ"ט לא תירץ כן לאביי ולמה הניח הש"ס קושית אביי בקשיא וי"ל דגרסינן שם במנחות ולמ"ד מעולת ראייה מ"ט לא יליף מזקני העדה דנין יחיד מיחיד ואין דנין יחיד מציבור ולמ"ד מזקני העדה למה לא יליף מעולת ראייה משום דעולת ראייה גופה מעולת נדבה יליף. וסברי אביי ורב יוסף דמינוי יש למילף מעולת ראיה ולא מזקני העדה וא"כ אינו אלא אחד. א"נ לית להו כלל הך גז"ש לגבי מינוי דסברי חלין מקדשים לא ילפינן ומינוי חולין הוא. מיהו בתו' כתב שם סמיכה לאו קדשים הן וילפינן בהו למד מן הלמד. א"כ ה"נ אית לן למילף חולין מינייהו. א"נ יש לומר אביי ור"י לית להו כלל הך גז"ש דסמיכה סמיכה וא"ת סומא דאינו סומך מנ"ל יש לומר אינהו מוקמי למתני' דמנחות כר' יהודה דאמר סומא פטור מכל המצות וקסבר סמיכה בכל כחו בעינן ולא אמרינן ליה יקיים מצוה דרבנן ולעבור אל"ת דאורייתא דקעביד עבודה בקדשים כדאמרינן פ"ב דחגיגה גבי נשים. והיינו דא"ר יוסף (ב"ק דף פ"ז) מריש ה"א מ"ד הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא י"ט לרבנן והשתא מ"ד לי אין הלכה כר"י עבידנא י"ט לרבנן. וקשיא מאי מספקא ליה פשיטא דאין הלכה כר"י דהא סתמא דמתני' דהחובל דלא כוותיה ועוד הא קיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים אלא לפי דסתם התנא בפרק החובל דלא כר"י ובמנחות כר' יהודה מספקא ליה אי הוה כתרי. מסכתא דאין סדר למסכתא אין הלכה כסתם דלא ידעינן הי מנייהו בתרא סתם דב"ק או סתם דמנחות או דלמא בשני סידרא יש סדר וסתמא דמנחות סתמא בתרא וקיי"ל סתמא בתרא עדיף (ועיין בתוי"ט פ"ט דסוטה) מיהו אנו דקיי"ל כסתם דמנחות וכמ"ד מזקני העדה ילפינן כמש"ל בשם הרמב"ם בעינן נמי במינוי דיין בשלשה מומחים. ותוס' כתב בתוס' מנחות שם בד"ה אתיא סמיכה סמיכה מזקני תימא א"כ ניבעי מנוקים מכל מום ולמאן דיליף מעולת ראייה נמעט סומא בא' מעיניו דפטור מראייה ישאר כל הנה דפטורים התם ועוד ל"ל בני ישראל למעוטי נשים תיפוק ליה מהכא ע"כ. ולפמ"ש דילפינן אף מינוי הדיין בגז"ש דסמיכה סמיכה ניחא דקיי"ל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ילפינן ממינוי הדיין דסומא באחד מעיניו אי בעל מום אחר חייב בסמיכה דהא לא קפיד קרא אמום אלא בסנהדרי גדולה אבל לא בשאר דיינים ולא מיבעייא למ"ד דבכל הדינים בעינן סמוכים פשיטא שסומכים אפילו לבעלי מומים אלא אפילו למ"ד ד"מ בשלשה הדיוטות מודה מיהת גזילות וחבלות בעינן מומחים וסמוכים ואין להוכיח מכאן דסומא בשתי עיניו כשר לדון כדעת הב"ח דאי פסול הוא ה"ל לש"ס למילף כולא מילתא ממינוי הדיין די"ל ניחא ליה למילף קדשים מקדשים ואי לא כתיב בני ישראל למעט נשים מסמיכה ה"א נשים כשירים לדון וממנים אותו דכתיב אלה המשפטים אשר תשים לפניהם והשוה אשה לאיש לכל דינים שבתורה ש"מ דלפניהם בין על איש בין על אשה קאי ועיין בתוס' פ"ק דב"ק דף ט"ו (ודברי הב"י בח"מ סי' ז' צ"ע) אבל השתא דכתיב בני ישראל שאין נשים סומכות ילפינן סמיכת הדיינין משם בגזירה שוה דסמיכה סמיכה דפסולה בנשים אם כן לפניהם לא קאי על נשים ופסולים לדון ולכך תנן כל הכשר להעיד כשר לדון ואשה דפסולה להעיד פסולה לדון ואי לאו בני ישראל לא היה התנא שונה להך כללא:

ועריפת העגלה. עיין בקונטרס והוא מדברי התו' וסיימו בו והדר קתני נפטרו זקני ירושלים והלכו להם זקני אותה העיר מביאין ע"ע והתם לא קתני שלשה ע"כ משמע דבעריפה אין צריך שלשה וקשה הא תנן התם אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין ואמרינן בגמרא בעינן זקני העיר וליכא ש"מ דזקני העיר הן ב"ד וכתי' ולקתו זקני העיר עגלת בקר וגו' ש"מ דב"ד עורפין ואין ב"ד פחות משלשה. והרמב"ם פ"ט מהל' רוצח כתב אין מודדין אלא לעיר שיש בה כ"ג. וצריך טעם ב"ד של כ"ג מנ"ל ואפשר קסבר ילפינן זקני העיר ההיא דהכא מזקני העיר ההיא דכתיב במוציא ש"ר מה להלן כ"ג דהא יש בו דיני נפשות אף כאן כ"ג ועדיין הדבר צ"ע דמדשינה התנא לשונו ותנא עריפה במקום מדידה ש"מ דבא לאשמועינן עריפה דומיא דמדידה שלא יהיו זקני העיר פחותים במנין מזקנים היוצאין מירושלים. אע"ג דגם בפ"ט דסוטה תנן לעיר שאין בה ב"ד לא היו עורפין והתם ודאי במדידה איירי שהרי היו עורפין בעיר הרחוקה שיש לה ב"ד י"ל דסתם ה"ק כיון דלא היו עורפין שם דהא בעינן ולקחו זקני העיר ההיא וערפו וגו' וליכא לכך לא היו מודדין לשם. ובמכות פ"ב גרסינן עיר שאין בה זקנים ר' אמי ור' אסי חד אמר מביאה עגלה ערופה וחד אמר אינה מביאה וכתב תו' תימא הא תנן אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד ע"ש. ולפמ"ש ניחא דודאי ב"ד בעינן שיהיה בה אלא דפליגי אי בעינן זקנים דוקא דהיינו ת"ח סמוכים או אפילו ב"ד הדיוטות סגי וזקנים למצוה בעלמא ודיבר הכתוב בהוה וזה ברור בעיני. ודלא כדעת הרמב"ם דאס"ד בעינן ב"ד של כ"ג הנך דדנין ד"נ ודאי בעינן שיהו ת"ח סמוכים הדרא קושיא לדוכתא ואיך פליגי ר"א ור"א כמתני'. גם מ"ש תוס' בסוגיין בד"ה יכול זקני השוק כאן מוכח דזקני משמע הדיוטות וכן מוכח לקמן בעריפה ובריש פ' מ"ח וקשה דפ' ע"ע אמרינן אין מודדין כו' נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין דזקני העיר בעינן וליכא ע"כ. לפמ"ש ניחא דלא שמעינן מזקני העיר אלא שיהיו דיינים ולא שיהיו סמוכים שנקראו זקנים כדדרשינן בבבלי דף י"ד מקרא. ובהא פליגי ר"א ור"א אי זקני העיר משמע מיוחדין שבעיר דהיינו סמוכים או סנהדרי קטנה או אפילו זקני הדיוטות וקבלוהו אנשי העיר לדיינים ובבבלי יבמות דף ק"א בתוס' בד"ה מיבעיא ליה נמצא ט"ס שכתב ובפ"ק דסנהדרין אי לא ושופטיך ה"א זקניך אפילו זקני הדיוטות ע"כ וליתא דודאי זקניך משמע סנהדרי קטנה כמפורש שם בגמרא אלא כצ"ל אי לא זקניך ה"א זקני השוק ועמ"ש לקמן בד"ה והא כו':

וסמכו שנים. בבבלי גרסינן ור"י הא כתיב וסמכו ההוא מיבעיא ליה לגופיה ור"י לגופיה לא צריך דא"כ דלא אתי וסמכו לדרשה לכתוב זקני העדה ידיהם על ראש הפר ור"ש אי כתיב הכי ה"א מאי על בסמוך ור"י גמר ראש ראש מעולה ור"ש לא גמר ראש. ופירש"י ולר"י משום סמיכה ממש לא איצטריך וסמכו. אלא לכתוב את ידיהם על ראש ואנא גמיר ראש ראש מוסמך ידו על העולה ע"כ ותימא איך יקצר המקרא לשום בלי שום הבנה ויסמוך אגז"ש הא לא מצינו כיוצא בזה בכל המקרא ועוד הא לא ידעינן מה יעשו הזקנים בידיהם על העולה צ"ל דניליף ראש ראש מעולה מה התם סמיכה אף כאן סמיכה וכפירש רש"י ואי לאו גז"ש דראש ראש. לא ידעינן סמיכה כלל א"כ מאי דוחקיה דש"ס דקאמר לר"ש סד"א מאי על בסמוך הל"ל ולא ידעינן סמיכה דהא ר"ש לית ליה גז"ש דראש ראש ועוד הכי הל"ל ה"א מאי על בסמוך ולא גמר ראש ראש מעולה דהא גם בתירוצא קמא דר"י נמי צ"ל דגמר ראש ראש מעולה כמ"ש רש"י ועוד לשון הש"ס משונה דקאמר דא"כ דנא אחי וסמכו וכו' אלא הכי הל"ל ור"י לגופיה ל"צ לכתוב זקני ידיהם על ראש הפר וסמכו ל"ל אלא לדרשא וכן דרך הש"ס בכל מקום לכך נראה דה"ג לכתוב רחמנא וסמכו זקני כו' על הפר. וה"פ ראש ל"ל ניליף משאר סמיכות אלא אי הוה כתיב הכי הדבר ברור דאיצטריך וסמכו לגופיה דניליף סמיכה סמיכה מעולה דתהיה על ראש העולה קמ"ל לדרשא אחרת קאתי והיינו שיהיו שנים וקאמר ר"ש אי הוה כתיב הכי ה"א קרא אתי ללמד שתהא סמיכה זו משונה משאר סמיכות שתהיה בסמוך ולא על הראש ממש. אך קשה הא דתניא בת"כ ובמנחות דף צ"ג על הראש ולא על הצואר על הראש ולא על הגביים על הראש ולא על החזה על הראש ולא על הצדדין. דארבע פעמים כתיב על הראש חד בעולה ושלשה בשלמים כ"כ בק"א. ואס"ד למדרש על בסמוך הא איצטריך חד דלא נימא על בסמוך ועוד הא איצטריך חד לגופיה שסמיכה. בראש דוקא ועוד לר"ש דלא גמר ראש ראש מעולה א"כ לדידיה סמיכה זקנים כשרה אפילו על הצואר והגביים והחזה וזה לא שמענו וכל שוכן דקשיא להרמב"ם דפסק כר"ש דה"ל לבאר דין זה. מיהו לפירושי ניחא דאי לא כתיב הראש הוי משמע מיעוטא מפורש בקרא דליהוי סמיכה בסמוך ולא עליו ממש ולא מפקינן קרא מפשטיה אבל השתא ילפינן סמיכה סמיכה מעולה והשתא חמשה על הראש כתיבו ומוקמינן חד לגופיה וארבעה אחרינא לדרשא ועמ"ש בסמוך בד"ה דלא כו' וצ"ע:

נראין דברי ר"י כו'. עמ"ש בסוטה [פ"ט ה"א] בתו' בד"ה [אין תימר] נראין כו'. ולפמ"ש בלשון השני בקונטרס בד"ה אין תימר כו' אין מקום למה שהקשיתי שם והוא הנכון. גם מה שהקשיתי שם בתוס' בד"ה תני כו' אדברי התוי"ט דלא קאמר נראין דברי ר"י בעריפה אלא במאי דלא דריש ויצאו אבל דליהוי הלכתא כוותיה לא קאמר ע"כ לאו קושיא היא דע"כ לומר דאף הלכתא כוותיה דר"י קאמר דאל"כ הל"ל סתמא נראין דברי ר"ש. דהא גם ר"ש לא דריש ויצאו. ודוחק לומר נראין דברי ר"י לר"ש בעריפה במאי דלא דריש ויצאו. כיון דרישא נראין דברי ר"ש בסמיכה ליכא לפרושי הכי מסתמא סיפא נמי כפשטא אתיא והלכתא כר"י בעריפה:

דלא דרש ויצאו. בבבלי אמרינן בין לר"י בין לר"ש איצטריך ויצאו הן ולא שלוחן. וא"ת לר"י נימא נמי וסמכו ולא שלוחן ויש לומר בסמיכה כתיב וסמך ידו ולא שלוחו וסמכו ל"ל אלא לרבות שנים וקשה מאי דוחקיה דבבלי דמשני לר"ש. אי לא כתיב וסמכו ה"א מאי על בסמוך לימא לר"ש איצטריך וסמכו ולא שלוחן דליכא למילף משאר סמיכות דהא איהו לא גמר ראש דאש מעולה ולפמ"ש בסמוך בתוס בד"ה וסמכו כו' ניחא אבל לפירש"י קשה וצ"ע. ותו קשה כיון דקיי"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו מנ"ל דויצאו למעט שלוחן דלמא לרבות עוד שנים אתי. בשלמא לר"ש דסובר עריפה בשלשה י"ל טפי ניחא ליה לאוקמי למעט שלוחן מלומר דניבעי חמשה דלא מצינו בכל התורה דכוותיה משא"כ בשליחות מצינו גם בסמיכה וביבמה שאין שלוחו כמותו אלא לר"י קשה דהא מצינו נמי סמיכת זקנים שהיא שהיא בחמשה. ועיין בירושלמי קידושין [פ"ב ה"א] בתוס' שם:

זקניך זה בית דין הגדול. בקונטרס פירשתי שהן סנהדרי קטנה. דסנהדרי גדולה ליכא למילף מזקניך כמפורש בבבלי דף י"ד ע"א ושופטיך איצטריך לראב"י למלך וכה"ג. מיהו שם ע"ב מפיק דראב"י כולי סנהדרי גדולה בעי ונראה ר"ש ור"י דדרשו זקניך שנים אי לאו דכתיב שופטיך ה"א שנים מסנהדרי קטנה יצאו שגם הם נקראים זקניך אבל ראב"י דסובר זקניך כל זקניך משמע אין סברא שיצאו כל הזקנים שבכל ישראל אלא ודאי מיוחדין שבזקניך קאמר והיינו סנהדרי גדולה וכן פירש"י במקרא זקניך מיוחדין שבזקניך זה סנהדרי גדולה. והיינו כראב"י דמשנתו קב ונקי. ועמ"ש בסוטה [פ"ט ה"א] תני כו'. וזה ברור ודלא כמ"ש המהרש"א דף י"ד בד"ה ואי כו' ובד"ה ושופטיך זה מלך וכה"ג כו' ע"ש. וכתבו תו' דף י"ד ע"ב בד"ה מתני' דלא כראב"י תימא אי משום דמתני' לא חשיב מלך וכה"ג ה"נ אשכחן גבי אין מוסיפין על העיר כו' ע"ש. ולי תימא קושייתם ודאי מ"ד מתני' דלא כראב"י מפרש לברייתא דתניא ראב"י אומר זקניך זו סנהדרין היינו כולה סנהדרי וכמסקנת הבבלי וזה דלא כמתני' דתני ג' או ה' ומאן דמיבעיא ליה התם אי כולה סנהדרין קאמר או מקצתן כר"י או כר"ש. מספקא ליה נמי אי מתני' כר' אלעזר בן יעקב או לא וצ"ע: