שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 5

קובלי לרשות כו'. עיין בקונטרס וכן פי' הי"מ. ויותר נ"ל דה"ק מוטב לקבל על עצמו עבודת המלך עצמו כדי להפטר מהשררה הממונה ממנו שהמלך יותר מוכן לעשות חסד עם עבדיו מן הכולי. ובמסכת מ"ק פירשתי בענין אחר ע"ש:

הוה עליל לכנישתא בצפרא כו'. בבבלי גרסינן ואין עולין לה אלא לאור עיבורו ואין עולין לה ביום אלא בלילה וכתב תו' ואין עולין לה ביום ואם תאמר הא כבר תנא לה רישא לאור עיבורו ויש לומר ס"ד לאו לאפוקי יום העיבור אתא אלא לאפוקי לילה שלפני העיבור ע"כ. וקשה הא סעודה זו אינה אלא לפרסם שעיברו את החדש כמ"ש רש"י א"כ איך אפשר לומר לעשותה בליל שלפני העיבור הא עדיין לא ידעינן שיהיה החדש מעובר הא אפשר שיבואו העדים מחר וי"ל כוונתם סד"א סעודה זו עושים להודיע שקידשו ב"ד את החדש ועושין הסעודה ביום שלשים קמ"ל דאין עושין סעודה אלא להודיע שעיברו את החדש אבל אם נתקדש החדש אין עושין סעודה. אך עדיין לשון תו' דחוק שכתבו לאפוקי לילה שלפני העיבור ולפי מ"ש הל"ל לאפוקי קידוש החדש ועוד הא תנן במתני' אכל בעיבור החדש. ואין לומר לאפוקי לילה שלפני העיבור היינו ליל מוצאי שלשים אין עושין סעודה זו אלא ביום העיבור שהוא יום ל"א ובלילה שהיא ליל ל"ב ודוחק דבכל מקום ליל מוצאי שלשים מיקרי אור עיבורו וצ"ע. ורש"י כתב שם בד"ה אחריפו כו' והאי דתני אין עולין לה ביום אעיקר מילתא קאי שהסעודה ומשאו ומתנו של דבר בלילה הוא ע"כ. וקשה הרי כתב בד"ה אכל כו' ואין אסיפה זו אלא לפרסם הדבר שעברוהו ולא לעיין דהא אין עולין אלא לאור עיבורו כו' ע"ש א"כ מאי משא ומתן דקאמר כאן וצ"ע. והרמב"ם כתב פ"ג מהל' קה"ח כשמעברין כו' היו עולין למקום מוכן ועושין בו סעודה ביום ל"א שהוא ר"ח ואין עולין לשם בלילה אלא בנשף קודם עלות השמש כו' ואוכלין בעת הסעודה ע"כ. וקשה הרי מפורש בש"ס שילכו משם בבקר כמ"ש רש"י ואיך קאמר שאוכלין בעת הסעודה. ונראה שמפרש הא דתני ואין עולין לה אלא לאור עיבורו לאפוקי שלא יעשו סעודה זו לאחר ר"ח לפרסם העיבור שאין פרסומו ניכר אלא ביום העיבור. ומדתני חדא אין עולין לה ביום אלא בלילה ותניא אידך אין עולין לה בלילה אלא ביום וקשיין אהדדי לכך קאמר שעולין בנשף קודם עלות השמש ששעה זו אינה לא יום ולא לילה כדאמרינן פ"ק דברכות בבבלי דף ט' והיינו דקאמר כדאר"ח בר אבא לבניה אחריפו כו'. והא דקאמר ר"ח לא קאי אעיבור חדש דא"כ מאי לבניה דקאמר ועוד אחריפו דהוא בנשף קודם עלות השמש מאי אחריפו ופוקו דקאמר אנא ודאי לא מייתי דרחב"א אלא לראיה בעלמא כי היכא דארחב"א לבניו כשאתם רוצים לפרסם בואכם וצאתכם תבואו ותצאו בנשף קודם עלות השמש אף עלייה זו לסעודה צריכה שתהיה כן. וכ"ת איך נפרש הא דאמר אין עולין לה אלא לאור עיבורו שלא יעשנה אח"כ הא אמרינן בירושלמי פ"ק דמגילה דף ב' סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין וי"ל הרמב"ם מפרש ליה דקאי אסעודת ר"ח ממש כמ"ש שם בפירושי וזה ראיה גדולה לדעת הטור א"ח סי' תי"ט ע"ש. אך קשה הרי מפורש כאן שעושין הסעודה בלילה דהא קאמר בצפרא היה ר"י מלקט פירורין שנפלו מן הסעודה בלילה ואיך קאמר הרמב"ם שהיו עושין סעודה ביום. ואפשר שסובר שהבבלי פליג ואינו מוכרח וצ"ע. והא דאמר ר' יוחנן יהא חלקי עם מאן דקדיש ירחא הכא חמשית לא פליג אהא דתנן במתני' אכל בעיבור החדש דמשמע דוקא כשמעברין הוא דעושין אבל לא כשמקדשין דיש לומר אף לעיבור קורין קידוש ומצינו כיוצא בזה פרק קמא דמכילתין [פ"א ה"ב] משני מאי מקודש מקויים: