אכל בעיבור החדש. כתב התוי"ט בד"ה אכל דבר שהוא מצוה כו' ותימא כיון דסעודת עיבור החדש לאו דאורייתא א"כ ל"ל סיפא אכל דבר שהוא מצוה ע"כ ונ"ל סעודת ר"ח יש לה קצת עיקר דאורייתא שפרסום זה נעשה לידע שעברו ב"ד את החדש שלא יגעו באיסור דאורייתא כגון המועדות או לענין קטנה בת שלש שנים ויום אחד ולדיני נפשות כדאמרינן פ"ק דמכילתין דף ט'. גם הרבה חשו חכמים לפרסום זה כדאמרינן שקלים דף ט"ו אבל סעודת תנחומי אבילים אין לה שום עיקר מדאורייתא:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יצא זה שהוא שומע כו'. במתני' פירשתי הטעם דבמצוה לא מימשך וכ"ה בבבלי. אבל מדמייתי הירושלמי מקרא ש"מ דסובר שגם במצוה איכא למיגזר שימשך ואיכא בינייהו אם אכל אכילה זו המכוערת וטעה וסבר שיש מצוה באכילתו ואין הדבר כן להבבלי פטור דלא אתי למימשך ולהירושלמי דגזירת הכתוב הוא דוקא בעשה דבר מצוה ושמע לקול ה' פטור אבל לא עשה מצוה חייב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466