אראה בנחמה. עיין בקונטרס וכן פירש"י במכלתין. ובמכות פי' לא אראה בנחמה וגמרא הפכו לברכה ל"א נשבע שימותו בניו ויראה בנחמתן. ונראה שדחק לפדש כן משום דקשיא ליה שמעון בן שטח בימי ינאי המלך היה לאיזה נחמה היה מצפה. וכבר תירץ הי"מ שהיו מצפין למשיח בן דוד שינחמם שלא יהיו משועבדים למלכי א"ה ע"כ ול"נ שהיה לאחר שהרג ינאי לסנהדרין והיו מצפים לנחמה שישובו הסנהדרין למקומם ולכבודם:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אם לא הרגתי עד זומם. בבבלי מסיים בה להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים כו'. וקשה הא לדעת ר' יהודה בו טבאי היה עד זה חייב מיתה א"כ מאי להוציא כו' דקאמר וי"ל בידיו הרגו ואין זה כבודו אלא שעשה כן להוציא כו' להראות שהדבר ברור לו בבירור גמור ואין להסתפק בו כלל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466