שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 3

להחזירו אי אפשר שאין לדבר סוף עיין בקונטרס. והי"מ פי' אין לדבר סוף שכל אחד יאמר כן להפטר ע"כ. ותימא איך ס"ד לומר שיפטור ע"פ דיבורו. ובסמוך במעשה דשמעון ב"ש משמע כפירושי. ובבבלי גרסינן להחזירו א"א שכבר נגזרה הגזרה ויהא הקולר תלוי בצואר העדים פשיטא כל כמיניה ל"צ דקא הדרי בהו סהדי וכי הדרי בהו מאי הוי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ל"צ אע"ג דיהבי טעמא למילתייהו כמעשה דמוכס. פירש"י להחזירו א"א שכבר נגמר הדין פשיטא כל כמיניה וכי נאמן הוא דחשדינא לסהדי לומר יהא קולר תלוי בצואר העדים ע"ש. וקשה אחרי שמפרש להחזירו היינו לפטרו מאי דוחקיה לפרש וכי חשדינא כו' טפי ה"ל לפרש דקושית הש"ס כל כמיניה להכחיש העדים ויפטור ע"י כך. והחשד על העדים ודאי חשדא הואיל ואין חפץ בכפרה על עון זה. ולפי מאי דמסיק הבבלי נראה שמפרש הא דתניא שכבר נגזרה הגזרה היינו שכבר נחקרה העדים ואז אין חוזרין ומגידין. וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ג וטח"מ סי' כ"ט. שפי' כל עד שנחקרה עדותן בב"ד אינו יכול לחזור בו אפילו נתן טעם לדבריו. וכתב הכ"מ מסוגיין יליף ליה ע"ש. ואי ס"ד כפירש"י קשה דלמא דוקא לאחר גמר דין הוא דא"י לחזור אבל קודם ג"ד יכולים לחזור אע"ג שנחקרה עדותן אלא ודאי כמ"ש ועיין בי"מ: