שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 2

התחיל יהושע מפייס לפני הקב"ה כו'. בבבלי גרסינן ת"ר נא אין נא אלא לשון בקשה בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע מי חטא כו' פירש"י שים נא כבוד נא בקשה ע"כ. וקשה לעכן אמר יהושע שים נא כבוד ואיך מסיים בשעה כו' והיה נראה לדחוק ולומר דרשה זו דנא קאי אסיפא דברייתא דאמר יהושע בבקשה ממך כו'. אך בסוגיין מפורש התחיל יהושע מפייס כו' וקשה מנ"ל הא. ונראה דדייק מדכתיב קום קדש וגו' דקשיא מאי קום אין לומר על הנפילה דהא כבר כתיב קום לך אלא ודאי שנפל שנית ונפילה זו למה אלא לפייס להקב"ה שיגלה לו מי הוא החוטא:

ולא עוד אלא נמצאתי אומר לשון הרע. וקשה מנ"ל הא ועוד מאי לה"ר שייך הכא ונראה דדייק מדכתיב קם קדש את העם ואמרת התקדשו למחר. והאי קרא מיותר דהמ"ל קם קדש את העם למחר אלא הכי קאמר ואמרת אתה ולא אני משום לה"ר שיש אנשים שהיה להם ידיעה בדבר אבל אינן חייבין מיתה ואם אני אומר לך צריך אני לגלות כולם שלא יאמרו שח"ו נעלם ממני דבר וכיון שאין להם חיוב מיתה ה"ל לה"ר כדאמרינן בעלמא כביכול טוביה חטא כו' לכך אמר הטל גורל וממילא יתברר הדבר:

ולא עוד אלא למשה רבן לית מידמוך אלא תלתין או ארבעים יומין כו'. כתב בי"מ וקשה הא כיבוש יריחו היה חמשים יום אחר מיתת משה ועוד וכי מספקא ליה כמה הוא ממיתת משה ע"ש ונראה דה"ק בתר שלשים יום שמת משה כבר נשתכח ממך שלשת אלפים הלכות ולבתר ארבעים יום טעות להחרים כל אשר בעיר וזה שלא כדין כדאמרינן בבבלי בסוגיין קום לך אתה גרמת להם ופרש"י שלא היה לך לאסור להם ביזת יריחו. וזה היה ארבעים יום אחר מיתת משה שכפי הנראה מפשט הכתובים בי"ז בניסן מיד אחר הקרבת העומר שהוא ט"ז בניסן כתיב ויהי בהיות יהישע ביריחו ובו ביום התחיל להקיף יריחו ומאז ידע שבשבת יכבוש יריחו שהוא יום השביעי והחרים הכל לסברתו דמעשה שבת הוא ואסור בהנאה. ומ"ש הי"מ שיש לתמוה אפירש"י הרי גם משה החרים שלשה פעמים א"כ יפה עשה ע"ש נראה דלק"מ ודאי משה יפה עשה אבל הוא לא ה"ל להחרים דכתיב והיה כי יביאך וגו' לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב הרי שהתיר שלל כיבוש ארץ ישראל:

באותה שעה התחיל יהושע מפייס לעכן כו'. כתב המהרש"א בח"א הכא משמע שא"ל תן תודה בשביל הגורלות ובמתני' משמע שא"ל תן תודה משום כפרה שכל המתוודה כו' ע"ש. ונראה דהיינו דגרסינן התם רבינא אמר שחודי שחדיה במילי א"ל כלום אני מבקש ממך אלא הודאה תן תודה והיפטר. ודברי רבינא אלו תמוהים לפום ריהטא חלילה לומר שיהושע הוציא דבר שקר מפיו אלא שא"ל מילתא דמשתמעי לתרי אפי דודאי מהניא הודאתו שיפטר ואיהו טעי וסבר שבזה יפטר לגמרי ואינו כו אלא שיפטר מעונש עה"ב קאמר ליה א"נ אף עכן בהבטחה זו שיהיה לו עה"ב נתרצה להודות: