שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 9

משום תולש כו'. עיין בקונטרס. כתב הרמב"ם פ"ת מהלכות שבת הקוצר כגרוגרת חייב ותולש תולדת הקוצר הוא. וכתב הלח"מ ונראה דהחילוק בין תולש לקוצר שקוצר בכלי ותולש ביד ע"כ. וקשה לפ"ז מאי פשיט ליה מקרא דויהיו וגו' ואפשר שמפרש לאו מקרא יליף ליה אלא שכך שנוי בברייתא אקרא דויהיו. אך לשון מלמד דתני בברייתא מפורש דמקרא יליף ליה ועוד מאי מיבעיא ליה הא אם קישש ע"י כלי חייב משום קוצר אם בלא כלי משום תולש ואפשר לומר מדכתיב וימצאו איש יליף ליה שלא מצאו אלא האיש ולא דבר אחר ר"ל שלא היה כלי בידו והיינו דקמבעיא ליה אם היה כלי בידו וחייב משום קוצר כו' ודוחק. וז"ל הספרי פרשת שלח לך וימצאו איש מקושש עצים תולש מן הקרקע אתה אומר תולש מן הקרקע או איש ושמו מקושש ת"ל ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים הא מה ת"ל וימצאו איש מקושש עצים תולש מן הקרקע ע"כ. נראה דפשיטא ליה לתנא דספרי דמקושש הוא תולש אלא מספקא ליה אי הוה מקושש ממש או איש ושמו מקושש ועליה קאמר מלמד כו' וניחא גם לפי' הלח"מ. ובעיקר האיבעיא קשיא לן מאי נפקא מיניה אם היה תולש או קוצר וכה"ג פריך הבבלי שבת ר"פ הזורק. והא דמשני התם דנדע שזהו אב מלאכה שחייבים עליה ליכא לשנויי הכי דהא תולש תולדה דקוצר היא א"כ ממ"נ יודעין דחייבין אקוצר. וא"ל דנדע משום מאי מתרין ביה (וכפירושי בקונטרס ודלא כלח"מ) כדאמרינן בבבלי שבת דף קל"ח משמר משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום בורר ר"ז אמר משום מרקד. עד כאן לא פליגי אלא אם התרו באב שאינו שלו דקסבר דמלעיג ביה אבל במתרה ביה בשם אב שלו הוי התראה וכ"מ בבבלי שבת דף ע"ג. ודוחק לומר אם מקושש הוא קוצר והתרה בו משום תולש שהוא תולדתו אינו חייב עליה. דפשטא דסוגיא דשבת שם לא משמע כן מיהו לשון הספרי שהבאתי לעיל בד"ה מנין משמע שצריך להתרות באב שלו. ויש לומר אי תולש הוה איכא למילף מהכא דאבות מלאכות דשבת תולדותיהן כיוצא בהן ואי אמרינן קוצר הוה לא שמעינן מהכא מידי ונראה דמייתי הכא בעיא דר"ח בר גמדי לשנויי דלא יליף התראה ממקושש דאיצטריך המוצאים אותו מקושש עצים דלא נימא ששמו היה קושש וכמ"ש בסמוך ותו ליכא למילף התראה מיניה ועמ"ש לעיל בסוגיין בד"ה מניין כו':