שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 5

דתנינן זה הכלל כו'. וא"ת מאי קושיא דלמא קאי זה הכלל אעבדים דודאי פסולין גם בעידי נפשות אבל שאר פסולין כשרים לעדות נפשות. גם על הבבלי קשיא כן דבדף כ"ז אמרינן שם סתם לן תנא כר"מ דתנן זה הכלל כו' ואי לא קאי אלא אעבדים אין כאן הוכחה כלל וי"ל הכי דייק ליה אי ס"ד דלא קאי אלא אעבדים קשיא ל"ל זה הכלל פשיטא שהעבד כאשה דהא מאשה ילפינן עבדים ודיו לבא מן הדין כו'. וקשה לפ"ז אף דלא גרסינן במתני' דהכא עבדים כמ"ש לעיל בד"ה ועבדים מ"מ ה"ל למיתני זה הכלל כדתנן התם בר"ה וי"ל דהתם איצטריך לאשמועינן דעידי החדש אף שהן כעידי נפשות אפ"ה פסולין וכר"מ והיינו דתנן זה הכלל וכמ"ש בקונטרם. והא דדייק בבבלי דסתם לן תנא כר"מ ש"מ דהלכתא כוותיה. קשה תיפוק ליה ר"מ כר"א ס"ל ותנן בבחירתא כוותיה דר"א. ודוחק לומר דוקא היכא דתנן בלשון עדות הוא דהוי הלכה אבל הכא תני שלשה דברים אמרו לפני ר"ע שנים משום ר"א מפריחי יונים פסולים לעדות אינו בכלל הלכה דא"כ נמה כינה הש"ס למסכתא כולה לבחירתא משמע כולה הלכתא היא וי"ל דסובר הבבלי כולה כר"א כדאמר רב חונא בסמוך ור"א ורבנן בעדות ממון פליגי באסמכתא פליגי לר"א לא קניא ולרבנן קניא א"נ בהא פליגי אי הוי אסמכתא או לא וכדפליגי רמי בר חמא ורב ששת: