שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 4

איזהו תגר שביעית כו'. כתב הרמב"ם פ"י מהלכות עדות וכן סוחרי שביעית והם בני אדם שיושבין בטלים וכיון שבאה שביעית פושטים ידיהם ומתחילין לישא וליתן בפירות שחזקת אלי [שהן] אוספין פירות שביעית ועושין בהם סחורה. וכ' הכ"מ ומ"ש רבינו אלו בני אדם היושבים בטלים לפי שאם אינם יושבים בטלים לא נחזיקם שהם אוספים פירות שביעית כו' ומ"ש ועושין בהם סחורה אורחא דמילתא נקט אבל אה"נ דאוספים או סוחרים פסולים אם אין שם אונס ע"כ. הנה מ"ש הרמב"ם והם בני אדם שיושבים כו' הן דברי ברייתא דהכא אך קשה הרי מפורש בה שנושא ונותן בפירות שביעית ולאו חששא היא כמו שכתוב הוא. גם בבבלי דף כ"ה מפורש סוחרי שביעית אלו שנושאין ונותנין בפירות שביעית. ונראה שמפרש שנושאין ונותנין לפי אומדן דעתן בפירות שביעית. דאלת"ה אלא שידוע בודאי שנושא ונותן בפירות שביעית ל"ל לתנא למימר זה שיושב ובטל כו'. ועוד א"כ ה"ל פסיל דאורייתא ותנא פסילי דרבנן קחשיב ולא פסילי תורה. ושני הוכחות אלו תמוהים הם בעיני דהא דתני זה שיישב ובטל כו' היינו משום דהך ברייתא כר"י אתיא בעינן שלא היה לו אומנות אלא היא וזהו דוקא בענין זה כמפורש לקמן בגמרין. והא דדייקינן דא"כ הוי פסול תורה מפירושו להמשנה נראה שמפרש למתני' גם בפסולי דאורייתא ועוד כבר כתבנו למעלה דאפ"ה אינן פסולי תורה דלא משמע להו לאינשי ועוד מדאמרינן לקמן בסוגיין תני ר"ח לחומרא יושב ועוסק כו' משמע דלאו בספק איירי אלא בודאי. ומ"ש הכ"מ דאוספים או סוחרים פסולים כו' ע"כ. נראה דדייק ליה מהא דאמרינן בבבלי דף כ"ה אלא בתחלה היו אומרים אחד זה ואחד זה פסולים (כלומר אוספים וסותרים) משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית. נמצא אם אין שם אונס חוזר להיות כבתחלה. ואין דיוק זה עולה יפה דודאי אם אין שם אונס אוספים כשרים דמצו למיכלינהו קודם זמן הביעור וה"פ דש"ס אלא בתחלה כלומר כו' כדמעיקרא אוספים כשרים וסוחרים פסולים משרבו האנסין היו אומרים זה וזה פסולים דמחמת אונס חרשו וזרעו לשלם מנת המלך אבל לכל אדם היו פירות אלו אסורים דהא אפילו ספיחי שביעית אסורים כדתנן פ"ט דשביעית כ"ש פירות שנזרעו ואם התירן לתתן למלך לא התירו לאכלן נמצא זה המאסף לעולם פסול. אבל אם אין שם אונס חוזר הדבר לכמות שהיה ודוקא הסוחר פסול אבל האוסף כשר והכי פירושא דמתני' אר"ש הא דקאמרת סוחרי שביעית פסולין משמע אבל אוספי שביעית ודא בתחלה היו קורין להאוספין אוספי שביעית אבל משרבו האנסין חזרו לקרות אף האוספים סוחרים שגם הם פסולים כמו הסוחרים שגם האסיפה אסורה וכמ"ש ואף שגירסא שלפנינו אינה כן נראה שגירסא כך היה ומסתבר:

חזרת ממין כו'. גירסת הרי"ף והרא"ש אלא חזרת ממון כיצד כותב אני פב"פ כנסתי ר' זוז כו'. והסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ע"ח כתב והרמב"ם והמחבר שכתבו ליתר קיום שקיבל אנפשו ע"ש. אין הדבר כן אלא גירסתם כך היה בגמרא וכמ"ש. ורש"י פי' בדף כ"ה בד"ה לא חזרת דברים לומר לא נוסיף עוד אלא חזרה הניכרת שיפזרו פירות שביעית שבגנותיהן לעניים ותימא שפי' שם בד"ה ויבדילו שלא ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקירו גנותיהן לעניים. הרי דגם לרבנן אין חזרת דברים מועיל. מיהו לזה י"ל לרבנן פירות שכבר כינסו אין צריכין לפזר לעניים משא"כ לר' נחמיה. אך תימא הא מפורש קאמר ר"נ שיפזר גם המעות שכינס מסחורת פירות שביעית לעניים. ובר"ה ספ"ק כתבתי דרש"י פי' כן משום דקשיא ליה מ"ש דמי שביעית מדמי רבית וגזל אלא ודאי א"צ לפזר אלא מה שהוא עדיין בידו בעין ע"כ. ואין זה מספיק הא ר"נ קאמר מפורש שיפזר המעות שכינס. ומה שהקשתי מ"ש מרבית וגזל כבר תירץ הרא"ש בסוגיין מה שלא פירש חזרת הרבית דמלתא דפשיטא הוא שצריך להוציא גזילה מתחת ידו ולא פליגי אלא בפירות שביעית דרבנן סברי כיון דהפקר הוא א"צ להוציא האיסור מתחת ידו ור"נ פליג אף בהא ע"כ. ובר"ה שם כתבתי רבית וגזל דתקינו חכמים שאין לקבל מידן לא תני לה אבל פירות שביעית דמאיסורא כניס להו צריך לחלק לעניים כל מה שכינס. וא"ל יחלק גם מה שכינס מרבית וגזל לעניים דדוקא פירות שביעית דמעיקריא היה לעניים חלק בהן גם עתה יחזירן להן משא"כ רבית וגזל כיון שאין בעליהן רשאים לקבלן אין להן להחזירן לאחרים. והרמב"ם והש"ע ח"מ סי' ל"ד כתבו מפורש דגם רבית וגזל צריכין להחזיר ע"ש. ומן התימא על הסמ"ע שם ס"ק ע"ח שהעתיק דברי רש"י כאלו הן הלכה וצ"ע: