על שם ופורץ כו'. כתב הי"מ קרא משמע בדבר דליכא פלוגתא מדר"ט שמעינן אף בפלוגתא ואיפסקא הלכתא כחד מינייהו ע"ש. וא"נ שאין במקרא זה שום משמעות אי איירי בדבר שהכל מודים בו או לא. ועיקר כמ"ש בקונט'. עוד כתב הי"מ יש בהן איסור פי' יש לנטות בהן מפשוטן לאיסור ולהיתר כו' אבל בד"ס דבריהם כמשמעם. והא דקאמר הש"ס תדע כו' קאי אהא דאמר לעיל חביבים ד"ס לישראל מד"ת כו' ע"ש. ותימא גם לשון חכמים בפירושיהם וגזירותיהם ותקנותיהם סובל כמה פירושים. גם לפירושו מאי ראיה מייתי ממתני' בזקן ממרא לכך פטור בד"ת דזיל קרי ביה רב הוא וכמ"ש רש"י וכן כתב הוא בעצמו שם גם שאמר דבריו בסוגין צריכין ישוב. לכך נראה כמ"ש בקונט' ובו מיושב מה שדקדקו בסוגיא:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 11 · הלכה 4 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466