שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 11 · הלכה 4 · Segment 4

אר"ז לעולם אינו חייב כו'. עי' בקונט' הגהתי. ומסיים בבבלי ואנו אין לנו אלא תפילין אליבא דר"י ע"ש. הרבה מהמפרשים שפירשו דדוקא בתפילין הוא דנעשה זקן ממרא ולא בדבר אחר. ותימא לומר כן אכפיל קרא לאשמועינן כולא פרשתא במצוה אחת ומאי לא תסור שייך הכא אי לא קאי אלא אמצות תפילין. ועי' ברמב"ם פ"ד מה' ממרים שהאריכו א) להשיב על הרמב"ם. ונראה ר"י דאמר על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס. ודאי לאו דוקא בתפילין הוא דאמר הכי אלא בכל המצות כגון נבלה ושרץ והא דבעינן שיוסיף ויגרע היינו אליבא דר"מ דאמר אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וסד"א מתני' דתנן חומר בד"ס כו' לא אתיא כר"מ דהא תפילין אין בו כרת וקאמר מתני' דתנן חומר בד"ס כו' לא קאי אלא בתפילין ובהו אף ר"מ מודה דכתיב לא תוסיפו ולא תגרעו אבל בשאר מצות שאין בהן כרת לא. וגירסתו בש"ס ואנו אין לנו אלא תפילין ואליבא דר"מ כלומר מתני' אתיא כר"מ ולר"י איכא טובא. או דגרס ודלא כר"י ואידי ואידי חדא היא. ותדע דקאמר הש"ס מאי סבירא לו אי ס"ל לולב צריך אגד כו' ע"ש מאי מספקא ליה כיון דאליבא דר"י קיימינן הא מפורש אמר לולב צריך אגד כמ"ש תו' שם בד"ה אי כו'. אלא ודאי גירסת הרמב"ם עיקר. ור' יוחנן ור' זעירא בהא פליגי ר' יוחנן סובר מתני' כר' יהודה ותפילין דתנן לאו דוקא אלא ה"ה כל המצות שעיקרן מד"ת ופירושן מד"ס כגון שרץ ונבלה ור"ז מוקי למתני' כר"מ וקאמר תפילין דוקא וכמ"ש:

זחלין אפוי כו'. בעירובין ריש פ' מי שהוציאוהו פירשתי בענין אחר ע"ש בפירושי ובתו' בד"ה תלה כו'. ובגליון כתב בסמוך יש גורסין כאן תני רשבג"א אין מרובע מששת ימי בראשית התיב ר' ברכיה כו' וכן הוא לעיל במס' מעשרות ע"כ. תימא גירסא זו אין לה שחר וכמדומה שהגירסה לא עיין יפה הלא כל הסוגיא מפורשת דקאי אהא דאמר ואנו אין לנו אלא תפילין כמ"ש בקונט' וכן עיקר:

והא תני בציצית כו'. וקשה אמאי לא פריך ממנין החוטין שבציצית דבעינן ארבעה כדילפינן גדיל ב' גדילי ד'. והכי פריך בבבלי. ואין לומר כדמשני הבבלי דגרוע ועומד הוא דא"כ קשיא א"ה תפילין נמי מאי קאמרת דאייתי אחרינא ואנח גבייהו וכדר"ז דאמר בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול וכדמשני הבבלי א"כ קשיא הא דקאמר היא תפילין היא מזוזות הא ודאי מזוזה גרוע ועומד. והנמ"יי כתב פ"ה מה' תפילין בשם ר"ש שהוסיף במזוזה ג' פסוקים לתוספות שמירה ע"ש ותימא הרי מפורש כאן שאסור להוסיף. והבבלי לא פליג אלא דגרוע ועומד הוא אבל לעיקר הדין ודאי לא פליג וצ"ע. ובבבלי מנחות (דף מ"א) גרסינן ת"ר כמה חוטין הוא נותן בש"א ד' ובה"א ג' וכמה תהא משולשת בש"א ד' ובה"א ג'. ולא תיקשי ברייתא דהכא אתיא כב"ש. בהא קיי"ל כב"ש כדמסיק הש"ס א"ר פפא הלכתא ארבע בתוך שלש משולשת ארבע וכ"כ תוס' סוכה דף ג' וכ"כ כל הפוסקים. גם מסקינן התם במנחות למעלה אין להם שיעור:

שילשן שליש כו'. עי' בקונט' שמעינן מהכא אם לא שילשן בשוה פסולים. אבל לא ביאר זה. ובבבלי מנחות (דף ע"ז) גרסינן נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין. לא נתבאר שאם לא עשה כן פסול. גם לא מצאתי קרא לעכב. ומדכתיב בתודה וזאת תורת כו' אין ללמוד ממנו עיכוב כמפורש פ"ב דמנחות וכמ"ש במקום אתר וצ"ע: