שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 8 · Segment 5

מיכן לדיינים שקיבלו עדות עומדים שדינן דין. וקשה הא במתני' תנן ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין. משמע מתחלה אמרו עדותן ואח"כ עמדו הדיינים משום הקריעה שצריכה להיות מעומד כדאמרינן במ"ק וי"ל העמידה ודאי היתה קודם האמירה כדילפינן בבבלי בק"ו מאהוד ע"ש מיהו ק"ו זה קשה דשאני הכא כיון שהמצוה להרוג המגדף וא"א להרגו אלא ע"פ עדים ואין לקבל עדים אלא מיושב הלכך א"א לעמוד ואין בזה העדר כבוד המקום אדרבא זהו כבודו שעושין רצונו (ועיין תוי"ט במשנתינו) ואפשר לומר מיד שאומר אותו קילל חייבין לעמוד ולקרוע דהא קורעין אם קילל השם ולא אמרו שם בשם אלא למיתה א"כ זה שאומר ובו קילל שומעין מעומד ודוחק ועיין בסמוך ועמ"ש גיטין [פ"ז סוף ה"א] בד"ה אדם כו':

את ש"מ שית. וא"ת למה לא קחשיב שבעה דהא איכא נמי הא דהלכה כר"ע דמקיש שלשה לשנים וכ"ה בבבלי דף ס' וי"ל כיון דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו אין זו רבותא:

ואת ש"מ שהוא אחד מן הקרעים שאין מתאחין. בבבלי גרסינן לא מאחין מנ"ל אר"א אתיא קריעה קריעה כו'. וכתב תו' תימא פרק בתרא דמ"ק יליף קריעה מעומד מויקרע ניליף נמי דלא מאחין קריעה מהכא. וכתב הרא"ש מ"ק פ"ג נשיא ואב"ד ושמועות רעות דאין מתאחין ילפינן מחזקיהו ומאלישע וברכת השם דאין מאחין נ"ל דכתיב קרועי בגדים דמשמע קרועים ועומדים לעולם. ועל ס"ת שנשרף דכתיב ויהי כקרוא יהודי כו' וכיון דילפינן מקרא עיקר קריעה ילפינן בק"ו דאין מאחין על לומדיה אין מאחין עליה לא כ"ש אבל עיקר קריעה לא ילפינן מלומדיה כדאמר במכות כמה טפשאי הני [אינשי] דקיימי מקמי ס"ת ומקמי גברא רבא לא קיימי ע"כ. ותימא מאי שייטא דחזקיהו גבי נשיא כו'. ואף שנאמר שט"ס הוא וצ"ל ילפינן מדוד ומאלישע עדיין קשה בדוד גופה מנ"ל שלא מאחין ונראה דיליף גז"ש ויקרעם ויקרעם אבל בברכת השם לא כתיב ויקרעם ליכא למילף בגז"ש לכך צ"ל יליף מדכתיב קרועים בגדים אך דבריו אלה דלא כגירסת הבבלי כאן ובמ"ק דיליף ברכת השם בגז"ש קריעה קריעה. מיהו לפי גירסתו אין מקום לקושית תו' הנ"ל. אבל לא ידעתי מאי קאמר דאיחוי ילפינן בק"ו וקריעה לא הא מיהת ק"ו כריכא הוא וצ"ע ועמ"ש מ"ק דף ט':