שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 7 · Segment 2

לא יהיה קדש כו'. פירש"י בפסוק לא יהיה קדש מזומן למשכב זכור ע"כ וקשה למה תפש דעת ר' ישמעאל ועזב דעת ר"ע דהלכתא כוותיה. גם לשון הש"ס קשה דתני ר"י יליף אזהרה לנשכב מלא יהיה קדש רע"א אינו צריך כו' קרי ביה לא תשכב. מאי א"צ דקאמר הא ודאי צריך וצריך לחלקם לשני לאוין כדי לחייב עליהם שתים כדמסיק בגמרא וי"ל אינו צריך יסור לאו בגופיה דשמעינן מדקרינן לא תשכב. מהשתא מוטב למוקים קרא בעבד ואמה כתרגומו מלאוקמי לחלק. ועיין בסמוך:

תועבה מתועבה עיין בקונטרס. ועי"ל יליף תועבה דכתיב באזהרה מתועבה דכתיב בעונש מה תועבה האמור בעונש אף נשכב במשמע אף תועבה דאזהרה כן. והכי משמע ברייתא דמייתי בסמוך. וז"ל הבבלי אזהרה לנשכב מנין ת"ל לא יהיה קדש מבני ישראל ואומר וגם קדש היה בארץ כתועבת הגוים אשר הוריש דברי ר"י. ופירש"י וגם קדש האמור כאן יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש יש בו תועבה והדר גמרינן תועבה האמור בלא יהיה קדש מתועבה האמור במשכב זכר דכתיב אשר ישכב את זכר תועבה עשו שניהם מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע. וכתב המהרש"א והא דלא יליף בפשיטות תועבה תועבה אזהרה מעונש דא"כ לר"י נמי הבא על הזכר והביא זכר עליו לא היה חייב אלא אחד כיון דתרווייהו מלא תשכב נפקי ע"כ. ותירוצו תימא הא ודאי אזהרה דלא יהיה קדש אנשכב קאי ולא אשוכב הרי דאיכא תרי לאוין וכ"כ הרא"ם בפסוק לא יהיה קדש וסיים בדברי רש"י מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע אף תועבה האמור כאן אף נשכב במשמע וכיון דשוכב כתוב בהדיא ואת זכר לא תשכב כו' נשאר קרא לא יהיה קדש בנשכב ע"ש. וכן משמע סוגיין. גם קושייתו מעיקרא ליתא דלסברתו בג"ש דתועבה יליף קשה הא קיי"ל דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן איך ניליף גז"ש ד"ת מדברי קבלה ועוד הא אנן אזהרה בעינן למילף מאי דוחקיה דרש"י לפרש דיליף גז"ש ול"ל ואומר דה"ל כיהודה ועוד לקרא. אבל האמת עד לעצמו אזהרה לנשכב ילפינן מלא יהיה קדש אבל כרת ילפינן מתועבה כלומר הואיל ונקרא תועבה יש בו כרת וכמ"ש בקונטרס והיינו דתני ואומר וגם כו'. לפ"ז יש ליישב קושית תו' בד"ה הבא כו' בכריתות צריך לחלק כו' ע"ש. דיתורא דלא יהיה קדש ע"כ לחלק דלגופיה לא איצטרך דאיכא למילף אזהרה מדאיקרי תועבה. וכ"ש אי מגז"ש יליף. ומאי דקשיא לתו' בד"ה עשו כו' ואי כפ"ה כו' א"כ כל עריות נמי ליחייב שתים כו' ע"ש לפמ"ש ניחא דלא קאי אלא אכרת כיון דמשכב בהמה מיקרי תועבת הגוים יש בו כרת דכתיב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו' וכתיב בתריה כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. וכ"ת לאביי דאמר לא יהיה קדש אגברי קאי א"כ כרת בנשכב מבהמה מנ"ל וי"ל כולא מילתא ילפינן מדאפקיה בלשון שוכב מה התם ענשו הזהיר וכרת אף כאן נמי. ועמ"ש לקמן בד"ה ר' ישמעאל כו'. והמהרש"א כתב בד"ה עשו כו' וי"ל מאי קושיא דוקא הכא חייב ב' דשני מיני ביאות הם אבל בשאר עריות דלא ס"ל כר"א דאמר לאוין מחלקין וי"ל כוונתם עריות שיש בהן ב' מיני ביאות כגון. הבא על אביו והביא אביו עליו דליחייב ב' (משום) חוץ מלאו דזכר משום לא יהיה קדש ומשוה לאו דגופייהו ע"כ. ותימא מי לא מודו תו' שיש בזכר נשכב לאו דלא יהיה קדש אם כן גם לדידהו תיקשי הבא על אביו והביא אביו עליו לחייב שלשה ואמר ליה לא קאמר אלא כגון הבא על אביו כו' ערוה אחרת אבל בבא על אביו כו' והיינו ערוה דזכר ודאי לכולי עלמא יש בו לאו דלא יהיה קדש. דהא בעינן שתי מיני ביאות וזה אי אפשר אלא בזכר. ואמר ליה דאיירי שבא על הערוה כדרכה ושלא כדרכה דאין זה ב' מיני ביאות דבאשה אין חילוק בין שני משכבות ועוד כתב בא על אביו והביא אביו עליו דלמא באמת חייב ג' בשלמא אי קאי אכל העריות קשיא שפיר דתנן הבא על האם חייב משום אם ומשום אשת אב ולא תני ומשום לא יהיה קדש אבל הבא על אביו כו' קשיא מנ"ל דלא חייב ג'. מיהו הא ל"ק בא על אביו והביא כו' אי אפשר לחייבו ג' דאע"ג שיש בו ג' לאוין מ"מ אין בהן אלא ב' מיני ביאות ואנן אביאות מחייבין ולא אלאוין דלאו דערות אביך ודאי לחלק בא דאל"כ ל"ל קרא וכדאמרינן לעיל (בהל' ז') ואין אביו בכלל הזכר אלא לחייבו שתים. והמהרש"א כתב בד"ה הבא כו' הבא על אביו לכך לקו תרתי דשני שמות הן ע"ש וקשה א"כ מאי קשיא להו מהבא על הזכר והביא כו' דהאי נמי שני שמות הן ואת זכר לא תשכב ולא יהיה קדש מאי קאמרת מצינו איסור זכר שאין בו איסור אב אבל לא מצינו איסור זכר שאין בו איסור לא יהיה קדש דהא פירש"י דף נ"ד בד"ה וניחייב נמי משום אשת בנו דהא ב' לאוין וב' שמות הן ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא וגו' ע"כ ולא מצינו כלה שאינה אשת בנו ואפ"ה קרי לה שני שמות א"ו כמ"ש. ועיקר קושיית המהרש"א לאו קושיא היא דודאי סובר רש"י שהלאוין מחלקין שהרי כתב דף נ"ד בד"ה בשוגג ולקרבן דכיון דאיכא ב' לאוין חלוק חטאות ביניהם אע"ג דכרת אחד היא כו' דרשינן אחותו יתירא למפטם וסך דכתיב ביה שני לאוין וכרת אחת וה"ה לכל שני לאוין וכרת אחת ע"כ. הרי מפורש אפי' מאן דפליג אר' אלעזר סובר דלאוין מחלקין. וכן משמע דעת רש"י בכולא סוגיא דהלאוין מחלקין. ומ"ש תו' בד"ה הבא טעמא דר' ישמעאל דחייב ב' כיון שהן ב' ביאות אע"ג דליכא קרא לחלק ע"כ. קשה הא מפורש בש"ס טעמא דר"י כיון שהן שני לאוין על כרחך לומר אע"ג שהו שני ביאות אי לאו שהן שני לאוין אינו חייב ב' וכן להיפך דתרתי בעינן מנ"ל לר' אבהו הא דלמא לא פליגי ר"י ור"ע אלא תרווייהו מודו היכא דאיכא ב' מיני ביאות חייב שתים אע"ג שאינן אלא לאו אחד וזה מסתבר יותר דאתיא שפיר טפי הא דאר"ע אינו צריך ועימ"ש לעיל בד"ה לא יהיה כו' וצ"ע: