מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 5

שתי שדות בנכסי הגר והמצר בנתיים. מילתיה דרבי יוחנן בבבלי פרקין דף נ"ג ע"א וכדפרישית בפנים וכן בעיא דרב חסדא התם ג"כ בעיא דלא איפשיטא ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מזכייה ומתנה הלכ' ז' דהרי זה ספק ואם בא אחר והחזיק בה לקנותה זכה האחרון וכבר נתבאר מזה בפ"ק דקידושין וכן הא דתלש צפונה וכו' זהו הדין משדה שאינה מצויינת במצריה הנזכר שם לקמן וכפי' התוס' והרמב"ן ז"ל וכן דעת הרמב"ם שם בהל' י':

בגין דלא תימר קשיא לשמואל וכו'. וכלומר דבאמת לא קשיא מידי לשמואל דמדינא קאמר דלא קנה אלא מה שתלש ומתני' מפרש שמואל באומר לו לך קנה מה שעליה במה שאתה מיפה לי קרקע כל שהוא וכדמוקי לה רב ששת התם דף פ"ז ע"א וכלומר בשכירות היפוי שהקרקע נקנה בכסף והמטלטלין נקנין אגבה וכך היא גירסת הרי"ף ז"ל ויפה לי קרקע כל שהוא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ג מהל' מכיר' והיינו דהצריך שם שיהא הפשתן יבש שאינו צריך לקרקע דלפירוש הזה צריך להעמידה בשאינו צריך לקרקע ודינו כמטלטלין וכן כתב הרמב"ן ז"ל שם בחידושיו שכך פי' רבינו הגדול ז"ל בתשובותיו. וכך ראיתי בפי' רבינו יוסף הלוי ז"ל תלמידו ורבו של הרמב"ם וזהו דלא כפי' הרשב"ם והתוס' ומ"ש בכ"מ שרצה לפרש דברי הרמב"ם כדברי הנ"י ואינו מוכרח כל כך דלפירוש הרמב"ם ורבו דלעיל אין צריך שישכיר לו בפירוש מקום הקרקע בשביל היפוי אלא בשכר היפוי קנה הפשתן בתורת שכירות וכן הוא בהדיא בפי' הר"י מיגאש. וזהו שכתב הרמב"ם קנה הכל מפני התנאי הזה כלומר מפני תנאי השכירות הוא דקנה מקום הקרקע לקנות הפשתן שעליה. ולפי' הרשב"ם וסייעתיה צריך להעמידה בשאינו עומד ליתלש שהרי כתב לך והחזק בקרקע לקנות הפשתן המחובר בה דקרקע נקנית בחזקה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכו' וכ"פ הרמב"ן שם לדעת פירוש הזה. ומ"ש הוא ז"ל על זה וכן במשמע וכן מוכיח בירושלמי בפ"ק דקידושין נעלמה מעיני דעתו הגדולה היכי מוכח משם. והתם משמע דדברי שמואל קיימין בנכסי הגר כפי' רב אבדומא וסמיך הש"ס על הא דהכא דלא מסיק לה בהאי אוקימתא דר' אבדומא גם לא מצאתי שם בכל הפרק ראיה לזה: