מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 4

ואביו ואמו נעשין לו כשני עדים. בקידושין שם כתבתי דלמאי דפסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מא"ב מהל' ל' בדין זה הולד שהיה מושלך בדרך ובא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו נאמן וכן אמו נאמנת נאסף מן השוק ובאו אביו ואמו אחר כך ואמרו בנינו הוא אין נאמנין וכתב הה"מ דהאי אי אביו או אמו כן הוא בירושלמי. וכך היה הוא ז"ל מפרש להא דרב דהתם אביו או אמו א' מהן. ולפ"ז לכאורה קשה הסיפא דמשמע מדבריו דאפי' שניהם אין נאמנין והא בסוגיא דהכא מבואר להדיא דאביו ואמו כב' עדים הן ורבי אבהו בעי למימר דאפי' בסיפא אביו לחוד הוא דנאמן ועכ"ח שניהן נאמנין לכ"ע וכדאמר הרי כל רבותינו בגולה מעידין עלינו משמע הכא שדין זה מוסכם הוא אם לא שנדחוק ולומר דגם בסיפא הכוונה בדבריו ז"ל אביו או אמו. ואם כך היה ג"כ כוונת הה"מ לפרש א"כ צ"ל דבשני רעבון דקאמר דנאמנין ג"כ או אביו או אמו קאמר והיינו דציין על הא דהביא אמר רבא ובשני רעבון אע"פ שנאסף מן השוק אביו ואמו נאמנין ופירש רבינו אביו או אמו וכן הוא בירושלמי לפ"ז היה ביותר קשה דהכא לא חילקו בכך אלא כל זמן שלא נאסף א' מהן נאמן ואם נאסף צריך שיהו שניהם מעידין עליו כדמסיק. והנראה דלא פסק הוא ז"ל כהאי דהכא אלא בדין דרישא ולא מחלק בין מרגיע או לא משום דהתם בגמרא דילן סתמא קאמר ולא מחלק בהכי ש"מ דבתינוק קטן לא חיישינן לענין יוחסין בענין זה ולא מדמינן לה לדין חזקה ובפירוש' דאו אביו או אמו ברישא הוא דסמיך על הא דמבואר להדיא הכא אבל בנאסף מן השוק אין אביו ואמו נאמנין אפי' שניהם מעידין וטעמיה מדאמר רבא ובשני רעבון אפי' נאסף מן השוק נאמנין שניהם הא לאו הכי אין נאמנין דכיון דנאסף מן השוק ויצא עליו שם אסופי צריך ב' עדים כשרים להעיד עליו ופסק כרבא דבתראה הוא. ושם כתבתי לשיטת הרשב"א ז"ל בדין זה ע"ש:

עגלים וסייחין המקפצין ממקום למקום אין להן חזק'. היינו שאינן מסורי' לרועה אבל אם הם מסורים לרועה יש להן חזקה כדקאמר התם דף ל"ו ע"א גבי הגודרות אין להן חזקה ובעבדים אמר התם דוקא לאלתר אבל לאחר ג' שנים יש להן חזקה וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' טוען ובבעלי חיים לא כתב שלש שנים משום דבמסור לרועה תליא מילתא: