מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 5

תני לשכינו יכול לחזור בו. ברייתא שהבאתי בפנים מהתוספתא יש שנויה כיוצא בה התם דף כ"א ע"ב ולשכינו אינו כופהו רשב"ג אומר אף לשכינו כופהו ושם נשנית ומתפרשת לדין אחר ואינו ענין לכאן אלא בדין דבני מבוי אם כופין זה לזה מלירד לאומנותו. והתוספתא שהבאתי מוכרחת דמיירי מדינא דלעיל באם קדם הרפת והחצר כדאיתא התם. וברייתא אחרת היא השנויה שם והיא בת ספתא דב"מ פ' י"א ומפורש שם לדין הנזכר בבני מבוי. וברייתא זו דמייתי הכא עכ"פ מהאי דינא מיירי כדפרישית וכן מביא הרמב"ן ז"ל בחידושיו מקצת מהאי דינא וענינא על האי דאיתמר התם אין חזקה לנזקין והבאתי לעיל. וכתב שם והדבר ידוע שאין הלכה כר"מ במומין וכ"ש בנזקין ומכל מקום יש ללמוד מן הירושלמי הזה שהיזק ריבוי הדרך של אומן בחצר היזק גדול הוא שאין אדם עשוי למחול בו וכקוטרא ובית הכסא דמי וכ"כ הרב ר משה הספרדי ז"ל בשם הגאונים ז"ל עכ"ל וזהו מ"ש שם הרמב"ם בפרק י"א בהל' ה' וכן בני המבוי או בני חצר שנעשה א' מהן אומן ולא מיחו בו שהרי הוחזק והיו העם נכנסין ויוצאין לקנות ושתקו ולא החזיק בדבר זה וכו' שזה היזק קבוע כמו העשן והאבק וכזה הורו הגאונים. וזהו דלא כת"ק דהכא וכן משמע מדבריו ז"ל דאף משקיבל עליו יכול הוא לחזור בו ולכאורה כרשב"ג דהכא הוא אלא דכבר נרמז ג"כ מזה בדברי הרמב"ן ז"ל דעד כאן אנו למדים מכאן אלא לענין זה דטענת ריבוי הדרך בחנות ובאומן טענה היא דהוי היזק גדול כמו העשן והאבק דאין השתיקה וקבלה שקיבלו עליהם ולא מיחו בו כלום ולא מהניא חזקה לכה"ג. ועוד דבלאו הכי ע"כ דלא פסק כהאי דהכא שהרי כאן מדמה לה קדם החנות לקדם הרפת וכדתני בתוספתא ומחלק הכא בין הוא לשכינו ואפילו לדברי רשב"ג דוקא לשכנו יכול הוא לומר כן אבל לדידיה מודה הוא דצריך לקבלו מכיון שקדמו. והוא ז"ל לא פסק כן אלא ברפת כמ"ש בפ"ט הל' י"ב וטעמו דלא נשנית האי ברייתא התם בדף כ' ע"ב אלא ברפת בלבד אבל לא בחנות ואומן מכיון שהיזק גדול הוא (וסברא זו היא דשמעינן מהכא). דומה לעשן ובית הכסא דלא מהני חזקה כדפסק בפי"א שהבאתי בהלכה דלעיל. והיינו שכתב בפ"ט שם ואם הוחזקה החנות בתחלה לרפת או לנחתום וכיוצא בו וכו' אינו יכול למחות בידו דדוקא בכגון אלו וזהו מוסכם עם מה דאיתמר הכא לעיל בהלכה ב' אין הוה כגון קיני או כנפח מתחילה מותר וכמ"ש שם אבל בחנות אומן לא וכדתנן חנות שבחצר יכול למחות בידו וזהו כפירושו דאפילו החזיק בחנות כזה בדין דרישא יכולין לעכב ובדין דסיפא אינו יכולין לעכב אם החזיק כדכתב בפ"ו הל' י"ב וכמה שהבאתי לעיל להדיא דקול הנכנסין והיוצאין בחנות אומן הוא דהוי היזק גדול והאי מילתא לחודה הוא דלמדנו מסוגיא זו. והארכתי בזה קצת לפי שיצטרך לנו ביאור זה לקמן בפ"ג אי"ה עיין בהל' ט' שם: