מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 6

שורא דחמץ. בבבלי ריש פרקין דף י"ט ע"א מוקי נברכת הכובסין דמתני' דהתם במחמצן אבל דניידן הרחקת ארבע אמות בעי וצ"ל דהאי ש"ס ס"ל דנברכת הכובסין ששנינו בריש פרקין דבג' טפחים סגי היינו במקום ששורין הבגדים במים בלבד וכדאיתא בתוספתא מרחיקין את הנברכת ואת הבקיע מכותל של חבירו ג' טפחים ושורא דחמץ דקאמר הכא ומפליג בקילקול החומה הרבה דס"ל מקום שמחמצין שם מכין הבגדים עד שיתלבנו וכעין דפי' הרמב"ם לההיא דנדיין דהתם בפ"ט הלכה ה' ומפני שהיזקו מרובה צריך להרחיק מן החומה ביותר וכדמוכח דנקט בתר האי דמכושתיה דהרחק ד' אמות בעי. ואין בין האי ש"ס לדהתם אלא כינוי השם בלבד. וכל זה לפי מה שכתוב לפנינו ואני מטריח א"ע בכל מקום ליישב הגי' אפי' בתיבה ואות א' בכל האפשרי ובלבד שלא יהא נגד הדין והשכל אבל נראה שט"ס הוא וצ"ל שורא דתמן ואדלעיל קאי בענין הרחק מרישתיה דקאמר רבי יוסי ברבי בון דקשה ומזיק הרבה להכותל שאפילו עמודים שבתוך הבית והבית נשען עליהם נעשין רכין ותלושים והכותל חומה בעצמה שהיא עומדת שם נעשת כל כך חלושה דממש מן קול גורי פרסיי' נפל ולפיכך צריך להרחיק זה מן הכותל ארבע אמות. והיותר נראה דגי' חמץ על מקום ששמו כך הוא כדאשכחן בריש פ"ו דדמאי וכן בסוף פ"ק דע"ז רבי חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה וכו' וכלומר חומה של בתי עיר חמץ חלושה היא הרבה מן קל גורי פרסייא נפל וצריך הרחקה ד' אמות: