אר"י כל אלין כו'. כלומר הטעם דלא התירה כו' אנן אמרין אך ממתני' סייעתא לר' ירמי' שאומר הטעם שבלקיחתה פקעה דוקא. דמצינו דהתורה [אמרה] מביא תודה ולחמה מן מ"ש ואמרינן אם יש לו חטים של מעשר שני שהוליך לירושלים אינו מביא מהחיטים הללו לחמי תודה אלא דוקא קונה חטים ממעות מע"ש ע"כ צריך לומר שבלקיחה פקעה קדושת מעשר שני לזה צריך ליקח דוקא חטים כדי שיפקע קדושת מעשר שני מן החלות שמבריח מאכילה ופריך ר' חנינא הא בחלות לא מצינו כלל הברחת אכילה שלא הי' שם הקרבה למזבח מהחלות רק חלק התרומה לכהן ונאכלת ומשני לפעמים נפסל הלחם כשנשפך הדם לכן כשקונה פקעה קדושת מעשר שני אף שיפסלו ולא יאכלם:
קריאה במקור
ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 70c6cf0f76bb1cd7167ceef91f02923aa0701dca4ce9387a1cf01856632bae3d