ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 5

א"ר לעזר. אמתני' קאי הלוקח בהמה לבשר תאוה וחיה לשלמים לא יצא העור לחולין ואינו מזכיר במתני' דין של כל בהמה ומפרש ר' לעזר דכוונת מתני' שאינה בדין יציאות עורה לחולין משום דלא קנה מעשר כלל ואם המוכר בעיר בטל מקח ובאם לאו אזי מחויב הלוקח ליתן מעות אחרות בעד כל הבהמה ולאכול כנגדן בתורת מע"ש וע"ז א"ר יוסי שבראשונה רצו לפרש מתני' אע"פ שפירש בהמה זו לבשר תאוה אעפ"כ נתפסת לשלמים ולא בטל המקח רק יאכל בקדושת שלמים אבל אין בדבריהם כלום משום דר' לעזר דאמר ל"ק מעשר כלל דדוקא לכתחילה צריך ליקח לשם בשר שלמים:

ר' יוסי וכו' סבר הקונה בהמה לבשר תאוה קנה מעשר ופליג אדר"א וגם אדר"י דאמר נתפס השם לשלמים אלא סבר דאוכל אותה בקדושת מעשר שני כמו יין ושמן ופירות לפי זה אם קנה בהמה לבשר תאוה פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי בולדה לר' מאיר דסבר מעשר שני ממון גבוה פטור מבכורה ור"י מחייב בבכורה ובעי ר' ירמיה לר"י דסבר לר' יהודה דחייב בבכורה כיון שחל [שם] מעשר שני אף על פי שקנה לב"ת ואיך יקרבו אימוריו של בכור למזבח נמצא מבריח מע"ש מאכילה והשיב לו ר' זעירא הלא מצינו כשקונה בהמה לשלמים ממעות מעשר שני ומקריב אימוריו ולא חוששין להברחת אכילה וכן כאן. והשיב לו ר' ירמי' שאינו דומה לשלמים דשם גזירת מלך דבלקיחה פקעה קדושת מע"ש מאימוריו אבל כשלוקח בהמה לב"ת ואוכל בקדושת מע"ש לא פקעה קדושת מע"ש מאימוריו שאוכלו כולו והשתא לר"י דסבר קדוש בבכורה נמצא מבריח אימוריו מאכילה ור' יוסי מתרץ ואומר הטעם דמקריבין אימורי שלמי מע"ש מפני דלא התירה תורה ליקח בכסף מע"ש אלא שלמים לבד וא"צ לטעם דפקעה קדושת מעשר דוקא בשעת לקיחה ומפרש נ"מ בין שני הטעמים אם זאת הבהמה שקנה לב"ת ואח"ז הקדישה לשלמים למ"ד דוקא בלקיחתה פקעה וכאן דהלקיחה היה לא לשלמים לא פקעה מע"ש מאימורים ואינו מקריב דמבריח מאכילה אבל למ"ד לא התירה כו' ואין צריך דוקא לקיחה לשלמים כיון דהשתא עכ"פ קדשה לשלמים ג"כ התירה התורה ליקרב אימוריו למזבח וזה מצותה ואין חוששין להברחת אכילה: