ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 8

אר"י גזרו שלא ליקח ממעות מעשר שני לב"ת. נקבת בע"מ אף על גב דאינה ראוי' לשלמים והוי לכאורה כמו חי' דמותר לקנות לב"ת אך גזרו מפני וולדה ועל זכר כו' משמע דבהמה תמה אסור מדאורייתא ליקח לב"ת אך אחרים אמרו בשם ר"י אפי' תמימה מדאורייתא מותר ליקח לב"ת רק חכמים גזרו והטעם משום שהי' מבריחן מן המזבח שלא היו מקריבין שלמים כלל:

חזרו ענין בפ"ע דזו גזירה אחרינא שלא ליקח אפי' חיה ועוף לבשר תאוה כהדא דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין כו' מוקמינן הך ברייתא בגמ' בחוץ לירושלים וכגון מעות מע"ש של דמאי דאילו ודאי אין מחללין על שום דבר וכן הדין בודאי ובירושלים ג"כ פלוגתא דר"מ וחכמים דאע"ג דבירושלים מותר לחלל סברי רבנן דוקא על השחוטים אבל לא על חיה ועוף חיים ובגזירה אחרונה:

ר' ירמי' אמר הטעם שאין לוקחין חיה ועוף לב"ת כדי שלא יגדל עדרים. ומקשה הא אמרינן לעיל הטעם משום ר' יוחנן דגזרו דאין לוקחים תמימים לב"ת כדי שלא יבריחו מן המזבח. ומשני דילמא נאמר הטעם משום שלא יגדל עדרים על הך דתני אחד שביעית דלא שייך בשביעית טעם שלא יברחו וכן אשכח תנא דתני בפירוש הטעם שלא יגדל עדרים קאי על שביעית:

תני. בברייתא בתוספתא והשתא פריך אהדדי בברייתא משמע דלעולם לא קנה המקח דתני יחזיר הדמים למקומן ומתני' קתני יאכל כנגדן עכ"פ קנה המקח. וא"ר יונה דפליגי ר"ח בר יוסף ושמואל חד מתרץ כאן דרך מכירה ברייתא דלא קנה המקח דהיינו ע"י מכירה ולקיחה. וכאן מתני' דתני יאכל כנגדן שחילל מעות מעשר שני על בהמה הוי חילול. וחד מתרץ כאן ברייתא דיחזור דמים כגון שהמוכר כאן ומתני' דתני יאכל כנגדן והמקח קיים כגון שהלך המוכר והשתא לא ידעינן מאן מתרץ אך שמצינו דאמר שמואל אמתני' דתני יאכל כנגדן שקנה המקח ואס"ד דמתני' מיירי דהלך המוכר איך שייך נקנה המקח דמאן יחזיר הדמים ע"כ שמואל מפרש מתני' ע"י חילול ואף דהמוכר כאן שקנה המקח ע"י חילול: