שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 6

במרחשת והביא במחבת. עיין בקונטרס. וכ"פ רש"י והיינו כדקאמר ר"ז בסמוך. וקשה ונשיילי' איך היתה דעתו וי"ל באומר שיודע בשעת ההבאה ידע שנדר להביא במרחשת אבל נשכח ממנו אי הקריבה לפטור נדרו וחזר ממה שאמר תחלה להביאה במרחשת או נדבה אחרת ומספיקא אסרינן לה ואמרינן מה שהביא הביא. אך קשה איך היא נאכלת מספק וי"ל ממה נפשך נאכלת אי חזר בו הרי יצא ידי נדרו כדאמר ר' יוסי ואי לא חזר בו הרי נדבה אחרת היא וא"ת איך מביא שניי' לצאת ידי נדרו מספק שמא מביא חולין לעזרה וי"ל דמייתי ומתנה כדאמרי' מנחות דף ק"ו. אך קשה מאי מהני חזרתו עד כאן לא פליגי ב"ה ואמרי יכול לחזור בו היינו בשחזר תוך כדי דיבורו אבל לאחר כ"ד לאו כלום הוא. וכ"ש דקשה לדעת הרמב"ם דאמר בהקדש תכ"ד לאו כדיבור דמי ועמש"ל פ"ד ה"א ודוחק לומר שהביאה תוך כדי דיבור במחבת:

סברין מימר אפי' ימים טובים קובעין. וקשה מ"ש ימים טובים משאר ימות השנה אם אמר להקריב ביום זה נימא נמי דקובע ועוד למ"ד אין נדרים ונדבות קרבין בי"ט א"כ ודאי דאין י"ט קובעין:

אפי' כלים קובעין. וקשה מנ"ל דכלים קובעין והא לא דמיא קדושת כלים לקדושת פה כלל דהא פה ודאי עדיף מכלי דאין כלי מקדש אלא דבר דשייך בו כדתנן פ' המזבח מקדש אין כלי הלח מקדשות את היבש ואלו קדושת הפה שייך בכל דבר ועוד הא א"ר יוחנן אין כלי שרת מקדשין אלא לדעת כמפורש בבבלי מנחות דף ז'. והא דאר"פ פ' התודה אף לר' יוחנן כלי שרת מקדשין שלא לדעת היינו דוקא בכה"ג ששחט תודה על שמנים חלות אמרינן מסתמא לא כיון אלא לארבעים כי היכי דליקדשו כלי ואין כלי שרת מקדשים אלא הראוי להם וע"ש בהתודה ברש"י ובדף ז' בתוס':