שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 5

הפריש שנים סבור שהוא חייב כו'. כתב הרמב"ם פ"ג מה' שקלים המפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אם בזה אחר זה האחרון לא קדש ואם בבת אחת האתד שקלים והשני מותר שקלים. וכ' הראב"ד בירושלמי אינו כן אלא האחד חולין לפי שהוא או כמי שסובר שהוא חייב ואינו חייב או כמי שהוא אמר הרי אלו לשקלי דלב"ה מותרן חולין ע"כ. ונ"ל שגירס' הרמב"ם כגי' שבשקלים וכמ"ש בקונטרס. וגי' הראב"ד היא הגי' שלפנינו וה"פ אותו השני מה את עביד ליה אי כסובר שהוא חייב ואינו חייב ולא קדש או כאומר אלו לשקלי ויפול לנדבה כדא"ר יוסי לעיל באומר אלו לד"ה נדבה וה"נ בחטאת הפריש חטאת כו' לא קדשה הפריש שתים כו' אותה השניי' מה את עביד לה כסבור שהוא חייב ואינו חייב ולא קדשה או כאומר אלו לחטאתי דתנן שוין שמותריהן נדבה. והשתא לדידן דקיי"ל כר' ביבי בשקלים אין ספק שהשני חולין דאפי' אי הוה כאומר אלו נמי מותר חולין מיהו בחטאת מיבעיא ליה. וכ"נ מדברי המגדל עוז דגי' הרמב"ם והראב"ד חלוקים ע"ש. ולכך לא השיג אמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' פה"מ הפריש שתים וסבור שחייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת יביא אחת והשאר לנדבה. דגם לגי' הראב"ד ניחא דמספיקא אזלינן לחומרא ונופל לנדבה. וא"ת לגי' הרמב"ם כמ"ש וכ"כ הכ"מ והלח"מ שם אמאי קאמר השאר לנדבה הל"ל והשניי' תרעה כבר תי' הכ"מ דקאי אדמי שתים ואם הפריש שתים רועה ודמיו יפלו לנדבה. גם הא דכ' במ' שקלים ואם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים פירשתי שקלים פ"ב ה"ג בתו' שכוונתו השני חולין כדין מותר שקלים וכ"כ הלח"מ ה' פה"מ ע"ש. לפ"ז ליתא להשגת הראב"ד. ונראה שהר"א פירש מדלא כ' הרמב"ם והשני חולין או מדלא כ' סתם והשני לא קדש ש"מ דס"ל שדינו כמותר השקלים שעושין מהן רקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים כדתנן פ"ד דשקלים. ואינו מוכרח דקמ"ל שבידו להביא איזה מהן שירצה דלענין זה חל ההקדש על שניהם והיינו דאיכא בין הפרישן בבת אחת או בזה אחר זה. ולפמ"ש מתבאר שלא היה בגי' הרמב"ם הא דמסיים בשקלים האיך אתה אומר אלו לנדבה דא"כ לא איפשיטא בעיין א"נ הכי מפרש לה וה"נ בחטאת במפריש דמי הוה כאומר אלו שהמותר לנדבה והכא האיך אומר דה"ל כאומר אלו דהא באלו לד"ה חולין וכר' ביבי. והיינו טעמו דפסק כר' ביבי ועמ"ש בסמוך. והרא"פ בפי' למס' שקלים כ' בזה דברים מעורבבים ע"ש: