שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 6

עבד שאמר כו' כופו לנזירות. עי' בקונט'. דאין לפרש רבו כופו שיעבור על נזירות אפי' לאחר שיצא לחירות דהשתא אם נדר מיד וככהו רבו וביטל נדרו מהני הנדר שכשיצא חייב לקיימו כ"ש בכה"ג שחייב לנהוג נזירות לאחר שיצא לחירות. לשון הש"ס קשה מאי כופו לנזירות הא גם אם הוא שותק אינו נזיר שהרי אין הנזירות חל עד שיצא לחירות ומהיכי תיתי לומר לכפות הרב להוציאו לחירות כדי שיקיים מצוה אחת דא"כ אין כאן עבד דכשהוא עבד אינו חייב אלא במצות הנשים וכשהוא בן חורין חייב בכל המצות:

עבד כופו לנזירות ואינו כופו כו'. בקונטרס פירשתי אינו יכול לכופו שיעבור על נדרו. וזו היא שיטת רבא בבבלי בסוגיין אבל אביי פליג ומפרש שא"צ דכתיב להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו. ובברייתא שם תניא ת"ר למה רבו כופה לנזירות אבל לא לנדרים ולערכין וכ' תו' לאביי האי לא לערכין לא הוי דומיא דלא לנדרים דלערכין לא מהני מראת הרב ע"ש ואני תמה הרי הדבר ברור שט"ס הוא האי אבל לא לערכין דהא בדאבי גרסי' וא"צ לכפותו לנדרים וא"צ לכפותו לשבועות. ובברייתא לא נזכר שבועות. אלא ודאי שהגירס' אבל לא לנדרים ולא לשבועות וכ"ה בתוספתא וכ"ה בסוגיין וכ"ה ברא"ש נדרים סוף פ"י וכן עיקר אך קשיא לי דכל הפוסקי' פסקו כאביי וכ"פ הרא"ש שם ורבא פליג עליה וקי"ל כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם. ואפשר כיון דסתמא דש"ס פריך ארבא פוסקי' כאביי ואין זה בכלל הני שית א"נ רבה גרסי' וצ"ע:

מה אנן קיימין כו'. בבבלי בסוגיין מפרש פלוגתייהו לר"מ לא ישתה כי היכי דליהוי ליה צערא ולר"י ישתה כי היכי דלא ליכחוש. משמע דמפרש שעבר מכנגד פניו ועדיין לא כפה אותו רבו אבל תוספתא אתיא כסוגיין דגרסי' התם ואין שותין אלא בפניו אבל לא שלא בפניו רי"א עבד שא"ל רבו הוי שותה יין ומטמא למתים ה"ז שותה יין ומיטמא למתים בין בפניו בין שלא בפניו זו היא הגי' הנכונה. והשתא שפיר קאמר הש"ס מה אנן קיימין דקאי אתוספתא זו. וסוגית הבבלי תמוה דקאמר לימא בדשמואל קמיפלגי כו' ע"ש. לפירש"י קשה מ"ש שמואל דנקט הא אף רב ור"י סברי המפקיר עבדו יצא לחירות ולא פליגי אלא אי צריך גט שחרור או לא כמפורש גיטין פ' השולח. ולפי' תו' קשה מדמשני דכ"ע אית להו דשמואל משמע דהלכתא כוותיה וכ"כ תוס' בכמה מקומות וכל הפוסקים פסקו דלא כוותי'. והרמב"ם פסק פ"ב מה"נ דלא ישתה כר"מ ותמהו עליו הא קי"ל הלכה כר' יוסי לכך נראה דה"ג לא דכ"ע לית להו דשמואל. וה"פ דהש"ס אלא מ"ד ישתה לית ליה דשמואל ודרב אלא המפקיר אינו יוצא לחירות דבגיט' דחירות' תליא מילתא וסוף דמיהדר לגבי רבי' ור"מ סובר אע"ג דיוצא לחירות צריך מיהת גט שחרור הלכך לא ישתה כי היכי דליהדר גביה וליטול מיניה גט שחרור. והשתא הלכתא כר"מ דהא כולהו אמוראי פליגי אדר' יוסי וצ"ע: