שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 4 · הלכה 6 · Segment 3

כ"ד דברי' מקולי ב"ש כו'. עמדתי למספר כל הני קולי ב"ש וחומרי ב"ה דתני פ"ד דעדיות ומצאתי שהם כ"ה אך הא דתני ב"ש מתירין הצרות לאחי' וב"ה אוסרין חלצו ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין נתיבמו ב"ש מכשירין וב"ה פוסלין הני תלתא חדא נינהו דחד טעמא אית בהו ואסרין תרי וכדאמרי' דפליגי נמי בהא דאין האיש מדיר את בנו בנזיר הרי כ"ד וכן נראה התם בעדיות פ"ה דר' יהודה ורבי יוסי ורבי ישמעאל פליגי אמ"ד פ"ד דאיהו סובר הנך הן ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ולא יותר וכ"כ הראב"ד. וסתם מתני' ר"מ אלא רבי יוחנן פליג וקאמר. משמיה דר"מ כ"ד הן:

הכל מודין שאם יבוא כו'. עיין בקונטרס. ולישנ' קמא קשיא לי דפליג אבבלי דפרקין דמפורש התם דריב"י סובר עד שיגיע עונת נדרים ורבי סובר עד שיביא שתי שערות. ועוד ברייתא דמייתי בסמוך מעשה דרחב"ח מפורש שבדקו אם הביא שתי שערות. ואף דבבבלי מייתי בהך מעשה שבדקו אם הגיע לעונת נדרים הא ודא ל"ק דההיא אליבא דריב"י שנוי' והך דהכא אליבא דרבי וכן מפורש שם בבבלי. ולישנא בתרא נמי קשיא דצ"ל לריב"י עונת נדרים מפסקת נזירות אביו ולהבבלי צ"ל דאינה מפסקת וכמ"ש תוס' שם אליבא דר"ת מיהו לפירש"י ניחא ע"ש וכ"נ עיקר. והרב במ"ל תפס לדעת תו' עיקר. וסוגיין מורה בהיפך. אך קשה לי אס"ד דלד"ה אינו יכול להדירו משהגיע לעונת נדרים א"כ הא דקאמר בסמוך שהביאו לר"ח לבודקו אם הביא שתי שערות הא כבר חל עליו הנזירות שהרי הדירו קודם שהגיע לעונת נדרים וי"ל שרצו לבדקו אם הביא ב' שערות כדי שיפסוק נזירות אביו דהא לרבי אינו יכול להדירו אלא עד שיביא ב' שערות ור"ח קיבל על עצמו הנזירות עד סוף הזמן שקבע אביו. ומ"ש בגליון בפי' מכבר א"נ: