שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 10

כאלו הוא בצל וקפלוט. כ' הרא"פ ערלה פ"ב וקים להו לחכמים שאין בנותני טעם יותר מבצל וקפלוט והכי איתא בגיד הנשה ע"כ. ותימא אף שכן הוא בבבלי הירושלמי ודאי פליג בהא דגרסי' בערלה שם אהא דר' אבהו עד כדון דבר שדרכו להשתער בבצל וקפלוט (כלומר שנותנין בקדירה ממינו כדרך שנותנין מבצל וקפלוט) דבר שאין דרכו להשתער בבצל וקפלוט במה אתה משערו כו' ע"ש. ואס"ד דקים להו כו' לא פריך מידי וכן מבואר בבבלי שם דפריך אדר' אבהו ולשערו בפלפלין ותבלין דאפ' באלף לא בטלין ומשני שיערו חכמים דאין נותן טעם באיסורין יותר מבצל וקפלוט:

ואתיא כהאי דאר"י כו'. תימא מאי ראיה מדר' אבהו לר' יוסי וא"ל דוקא לאיסור משערינן כבצל וקפלוט אבל לענין טומאה לא אלא לעולם בטל דלמא גם לענין טומאה איירי בכה"ג שנתבטל בענין שמועיל גם לאיסור גם במנחות ופ"ג דבכורות מפורש דאיירי שנתבטל ביבש ברוב וצ"ע:

נבלה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה. ודוקא מגעה אבל במשא מטמאה אם נשא כולן יחד טמא וכ"ה בבכורות דף כג. וא"ת מ"ש אם נגע בכולו יחד למה לא יטמא וי"ל מחמירין במשא יותר ממגע דתניא חולין פ' העור והרוטב דף קכד בנבלתם ולא בעור שיש עליו ב' חצאי זתים יכול אף במשא ת"ל והנושא יטמא דברי ר' ישמעאל רע"א הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל נושא כו'. מהשתא לר"י ודאי דמחמירין במשא יותר ממגע אלא אף לר"ע אייתר לן והנושא יטמא דסיפא אלא לאוסופי טומאה בנושא שאין בנוגע ומוקי ליה בהכי שאם נתבטלה הנבלה דליטמא במשא. וליכא לשנויי דמדרבנן מטמא במשא דהא ר' אבא דאורייתא קאמר. ומכאן מוכח דלא כמ"ש תוס' בבכורות שם בד"ה נבלה כו' בסופו ואע"ג דמסתבר דטומאת משא גופא ליתא אלא מדרבנן דהא נתבטל ברוב כו' ע"ש. גם דברי הרמב"ם ספ"א מה' שאה"ט נראין דמדאורייתא מטמא במשא ע"ש וצ"ע: