שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 11

כל נותני טעם אין לוקין עליהן. וא"ת הא תנן תרומות פ"י כבד אוסרת ואינה נאסרת והא הכא טעמו איכא ולא ממשו וכ"ת כיון שגוף האיסור נבלע בבשר אם כן מאי פריך בסמוך מבשר בחלב הא ודאי כגוף האיסור דמיא דהיינו מוהל היוצא מבשר נבלע בחלב אלא ודאי כל שאין שם ממשות האיסור אלא בלוע או טעמו לאו כלום הוא וי"ל הא ודאי לכ"ע מדרבנן אסור טעם כעיקר ור' אבהו לא קאמר אלא דאין לוקין עליו מדאורייתא:

הרי בשר בחלב כו'. בבבלי חולין דף קח גרסי' אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאס"ד דרבנן מבשר בחלב מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש הוא אע"ג דליכא נותן טעם נמי א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה וכ' תוס' וא"ת הכא משמע דאביי טעם כעיקר יליף מבשר בחלב ובפ' אלו עוברין ופ"ג מינין פליגי רבנן ור"ע מר יליף ממשרת ולמר מגיעולי עכו"ם ואביי איירי בהך סוגיא משמע דידע הך ברייתא וי"ל בתר דשמעה מרבא קיבלה. ובפסחים שם הניחו בתימא ע"ש ול"נ דאביי ה"ק ממתני' מוכח דסובר טעם כעיקר דאורייתא מבשר בחלב גמרי' וצ"ל דסובר תנא דמתני' כר"ע משרת להיתר מצטרף לאיסור ובגיעולי נכרים סובר כרבנן דחידוש הוא דאי אפשר דלא פגמה פורתא. ומ"ש תו' שם דחידוש הוא פי' בקונטרס דשניהן מין היתר זה לבדו וזה לבדו וכשנתערבו אסור ולא כן הוא בפסחים ובפ' ג' מינין אלא דאי תרו להו כולא יומא שרי אע"ג שנבלע החלב בבשר כו' ע"ש. ול"נ שדברי רש"י נכונים דהא דבשר בחלב לא אסר ליה שרייה קולא הוא ואיך נאמר משום דחידוש הוא לקולא אף בשלא נתן טעם יאסור דחידוש הוא דחדש רחמנא גביה הא ודאי לא דמיא למילף חידושא לחומרא מחידושא דקולא וכמש"ל בסמוך לכך פי' דסובר אביי חידוש הוא זה לבדו כו' וזהו חידוש לחומרא. וא"ת הא פרש"י ועוד שדרך בישול נאסרו בלא אכילה קשה למה לא קאמר הש"ס פסחים ונזיר הך חומרא וי"ל דהתם ה"ק מדשרי קרא בבשר בחלב השריי' ש"מ שאין טעם איסורו משום טעם כעיקר דהא הכא נמי איכא טעם שהרי החלב נבלע בבשר א"נ סובר הש"ס דשרייה מעת לעת דהוה כבוש בשאר איסורי דאורייתא אסור ואפ"ה שרי וניחא לש"ס לשנויי מיניה וביה מלשנויי חידושא אחרינא וזה ברור וא"ת מאי פריך מבב"ח דלמא שאני בב"ח דאסור בהנאה וי"ל הא לאו מילף ממש הוא אלא גילוי מילתא בעלמא אי טעם כאכילה ממש הוא או לא. והא דאמרי' לקמן מיכן אתה דן כו' משמע דצריכין למילף בק"ו זה אינו אלא לרוחא דמילתא ותדע דהא האי ק"ו אינו אלא בכלאי הכרם וערלה כמפורש בבבלי בסוגיין ואנן כל התורה מנזיר גמרינן. והא דמשנינן בבבלי בב"ח חידוש הוא היינו כיון דחידוש הוא אפי' גילוי מלתא לא הוה. והשתא מ"ש תוס' פסחים דף מד ע"ב בד"ה אלא יליף מגיעולי נכרים הקשה הר"י. היכי יליף נזיר מגיעולי נכרים הא נזיר קל מכל איסורי תורה שאין איסורו איסור עולם ותי' דחוק ע"ש. ולפמ"ש ניחא. אך קשה אמאי קאר"י כל נותני טעמים אין לוקין ה"ל למימר חוץ מבב"ח וי"ל: