שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 4

רובדי אילן כו' עיי' בקונט'. וא"ת היינו סככו' ופרעות דתנן במתניתין שאין הנזיר מגלח עליהן י"ל מתניתין בטפח הוא דלא הוי אהל אבל ארבע על ארבע דה"ל מקום חשוב הוי נמי אהל חשוב וכה"ג נמי אמרינן בבבלי סוכה וכמ"ש בסמוך. ויש מי שפירש רובדי אילן מצבת אילן. ואין הסוגי' מוכחת כן גם הבבלי סוף חולין משמע כפירושי. והכי תנן ביומא על הרובד הרביעי שבעזרה:

תחת מעי הגמל כו'. כ' הר"ש פ"ח דאהלות משנה ב' תימא אמאי לא חשיב אהל הא אף ר"י דאמר לעיל אהל שאינו עשוי בידי אדם לא הוי אהל מודה במלא אגרוף כמפורש פ' הישן. ולמ"ד התם טעמא דשורים מפני שהרועי' מגיני' תחתיהם ניחא דבגמל אין מגיני' ולאידך נמי י"ל הא דמודה ר"י במלא אגרוף דרבנן הלכך אינו מגלח כיון דלא הוי דאורייתא אבל לרבנן מגלח דמדאוריית' הוי אהל ע"כ. ותימא הא מפורש שם לכך לא היו מביאין דלתות שמא יוציא ראשו ויטמא בקבר התהום ואס"ד דאין אהל שוורים אהל מדאורייתא מה זו חששא דר"י הלא אם יהי' שם טומאת התהום יטמאו ודאי ע"י שוורי' מדאורייתא מה שאינו כן ע"י דלתות לא יטמאו אלא כשיוציאו ראשן. ועוד כיון דאין תקנ' בשוורי' לטומאת התהום שוורי' ל"ל וא"ל כיון דאין אלו אלא תקנת חכמים הם אמרו דליהוי אהל דהא מיהת לא הועילו כלום בתקנתם ונ"ל ודאי מדאורייתא הוי אהל אלא הלכה היא בנזיר שאינו טמא לגלח עליו. ותדע דהא תני ברישא דהך תוספת' וכן עדר בהמה חיה ועוף כו' אין הנזיר מגלח עליו ובמתני' פ"ח דאהלות תנן ועדר בהמה הוי אהל אלא ודאי כמ"ש ועמ"ש בסמוך וצ"ע:

ולא כל דבר שנראה להגן. וקשה אדרבא כל שהוא להגן הוי אהל וכל שאינו להגן אינו אוהל כמפורש בבבלי ריש פ"ב דסוכה וי"ל ה"ק כל דבר שנראה להגן ואינו עשוי להגן ממש אע"ג דלשאר דברים מיקרי אהל לענין נזיר אינו אהל ואינו מגלח עליו כמ"ש בתו' בסמוך. והיינו דאמר חזקיה טהרו מתי' דסובר דאין חילוק בין אהל נזיר לשאר אהלים:

המת בבית כו'. עיי' בקונט'. ויש ליישב הגירסא המת בבית כו' הנזיר מגלח שהבי' קטן ונגרר אחר הטרקלין ור' מנא פריך אם אהל הבית אהל הוא להמשך המת תחת הטרקלין ה"ל נמי אהל לחוץ בפני הטומאה שהנזיר ודאי לא נגרר אחר הטרקלין ואם אינו אהל כלל אפי' להמשך תיפקע הטומאה כלומר תהא בוקעת ועולה אבל מן הצדדין טהור ולפי פי' זה יש לגרוס בדר' מנא אם אהל הוא להמשך יהא אהל לחוץ:

טומאה מחצי כותל ולחוץ כו'. עיי' בקונט'. והר"ש כ' פ"ח דאהלות אתוספתא דפרקין דתני טומאה שהיא נתונה תחת הכותל אפי' מחצה על מחצה אין הנזיר מגלח עליו פי' מחצה על מחצה דתנן לעיל פ"ו כותל שבין ב' בתים מחצה על מחצה שניהן טמאין ע"כ ותימא א"כ מאי אפי' דתני בברייתא. אלא ודאי כמ"ש בקונטר' דאיירי בכותל המשמש את הבית וקאמר בתרומה וקדשים הוי אוהל לטמא אבל בנזיר בעינן דוקא שתהא מחציו ולפנים וכולא תוספתא זו בכה"ג איירי ע"ש. מיהו ר' יוחנן פליג אהך תוספתא וקאמר דאפי' מחציו ולחוץ טמא וכ"ש מחצה על מחצה. אך ללישנא בתרא שבקונ' ל"ק תוספתא לר"י:

רוב בנינו כו'. בבבלי דף נ' פריך על המת ל"ל אמר רבא לא נצרכה אלא לרוב בניינו כו' שאין בהן רובע. וא"ת תיקשי לר' יאשי' על המת ל"ל וי"ל ר' יאשי' כר' יוחנן ס"ל דמוקי למתני' בנפל שאין בו כזית כדאר"י לעיל ה"ב וכ"נ בבבלי שם דר' יוחנן לית ליה דרבא ע"ש בתוס' בד"ה רבא כו':