סככות ופרעות תורה הן אצל תרומה וקדשים. כ' הרמב"ם פ"ג מהט"מ לפיכך אני אומר כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה ע"כ וכ"כ שם פ"ה ותימא הרי מפורש כאן שהן תורה וי"ל אדרבא מסוגיין ראיה לדבריו דהא דא"ר יוחנן שהן תורה היינו ללקות עליהן כדמפרש ר' ירמיה בסמוך וכבר קמו דברי ר' ירמיה בתיובתא מברייתא דר"י צידנייא דהלכתא היא כמ"ש בסמוך בד"ה תני כו' ע"ש א"כ אינן תורה. אך קשה מלשון הש"ס משמע ברייתא דרבי יוסי ל"ק אלא לרבי ירמיה אבל לא לרבי יוחנן וצ"ע ועמ"ש לקמן בד"ה ולמה כו':
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אם לשרוף אפילו על ספק דבריהן שורפין. וא"ת קמ"ל ששורפין אותה עם טומאה דאורייתא וי"ל כשהוא טמא אפילו בטומאה קלה אין איסור בהוספתה כדתנן פ"ק דפסחים הוסיף ר"ע שמדליקין שמן שנפסל בנר שנטמא בטמא מת. מיהו עדיין צ"ע אם מותר לטמא קדש שטמא מדרבנן בטומאה דאורייתא:
תני רבי יוסי ציידנייא כו'. וקשה הא מתניתין היא זו לקמן בפרקין ולמה ליה לאתויי ברייתא. גם אר' ירמיה קשה וכי לא ידע משנתינו. ועוד מאי ראיה מייתי מביאת מקדש לתרומה וקדשים ונראה דגרסינן חייבין על טומאת מקדש וקדשיו. וכן מפורש בתוספתא פ"ה. ומכאן למד הרמב"ם שהאוכל קדשים בטומאה שאין הנזיר מגלח עליה פטור ודלא כמ"ש הכ"מ ועמש"ל בד"ה מקצתן כו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c0780a905b2d661fddbb3a79420955d56922ba84e047591bc9189f8735bc6853