שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 6

ולמה לא יעלו. וא"ת א"כ קרא כי טמא נזרו ל"ל וי"ל קושיתו אינו אלא אימי ספירו של מצורע שהדין נותן שיעלו כדמסיק וקרא אתי לטומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה וטומאתן תורה היא לתרומה וקדשים כדא"ר יוחנן בסמוך שמלקין עליהן. וכל זה קשיא להרמב"ם פ"ג מהט"מ שכ' שאין טומאתן תורה. והרי מקרא מן התורה שהן טמא מיהו י"ל למסקנא לא קשיא דאיכא למימר קרא כי טמא נזרו לא קאי אלא אימי ספירו וימי גמרו של מצורע ועמ"ש לעיל בד"ה סככות כו'. א"נ סובר הרמב"ם איצטרך כי טמא נזרו למעט תגלחת שאינה סותרת הכל כדאמרי' בבבלי דף מד:

עד כדון בימי ספירו כו'. תימא השתא ימי ספירו שאין מטמאין משכב ומושב אין עולין ימי גמרו שמטמא משכב ומושב מיבעיא ועוד הא גם ימי גמרו הם של העברת תער לכך נראה דה"ג עד כדון ימי גמרו ימי ספירו מנין וה"פ דלמא קרא לא אתי למעט אלא ימי חלוטו שמטמא משכב אבל ימי ספירו עולין אע"ג דקרא סתמא כתיב מ"מ ימי ספירו איכא למשמע בק"ו מימי הסגר כדאמרי' בסמוך. וגרסי' בסמוך בדר' יוחנן מה ימי המת אין עולין אף ימי ספירו אין עולין והא דאמר בסמוך והכא את עביד ליה החלט ר"ל ימי ספירו שהן לאחר ההחלט:

מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה תימא הא מקרא מפורש הוא והסגירו הכהן שבעת ימים. והיה נראה להגיה אף ימי החלט שבעה ר"ל אין הכהן רשאי לטהר מתוך ההחלט פחות משבעה ימים. לפ"ז אין צורך לעיל להגיה דה"ק עד כדון בימי ספירו בימי גמרו אבל ימי הסגר שעולין מנ"ל הא איכא למילף מק"ו מימי ספירו וקאר"י בשם ר' ינאי שמקרא משמע שאין עולין שהוקשו למת ור"ל לא קיבל דבריו דהכא מקשינן ימי הסגר למת ובסמוך מקשינן ימי החלט למת. אך קשה עלי לפרש כן שלא מצינו בשום מקום שלא לטהר מתוך ההחלט פחות משבעה ועוד איך נאמר שר' ינאי פליג אמתני'. ונראה דה"ק אף ימי הסגר שבעה אינו רשאי לטהר מתוך ההסגר פחות משבעה. והכי תנן פ"ג דנגעים אבל בתחלה ובסוף שבוע. ופי' הרמב"ם שאינו מטהרו אלא בתחלת ראייתו או בסוף שבעה וכ"כ פ"ט מה' נגעים. ודבר זה מקרא לא ידענו ואמר רבי ינאי לכך הוקש למת לומר מה ימי המר אינן פחותין משבעה אף ימי הסגר אינן פחותין משבעה וזה ברור ונכון. חולין דף ז' ע"ב פירש"י אל נא תהי כמת במרים כתיב. נראה דר"ל לא תימא דלמא לכך חשיב מצורע כמת לפי שצריך לישב בדד לכך פירש האי קרא במרים כתיב עד שלא ידע משה שתסגר: