שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 6

טריפה מנין. וא"ת הא כתיב וטריפה לא תאכלוהו וי"ל האי לא תאכלוהו לא קאי על טרפה רק על חלב דכתיב ברישא. ובז"ר כ' ואפשר דמקשה על שאר מיני טרפיות וממ"ש לקמן יתבאר שנכון כמ"ש. וא"ת הא כתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וי"ל קרא איצטרך ליוצא חוץ למחיצה דומיא דשדה אסור. אך קשה א"כ צריכין לומר בשר היוצא הרי הוא כטרפם ואסור שמעינן מינה דאף טרפה אסורה וי"ל מקרא לא שמעינן אלא דטרפה ממש הנדרסת מחיה ועוף הטורפים אסורים אבל שאר טרפות לא שמעינן. לפ"ז אפשר לקיים הגירסא נבלה לרבות הטרפה וה"ק מדכתיב נבלה ולא חילק הכתוב בין בבית בין בשדה אף טרפה אין חילוק בין שנטרפה בשדה ע"י חיה או עוף בין שנטרפה בבית וכ"ה במכילת' וברמב"ם פ"ד מהמ"א. מיהו אין לשון הש"ס משמע כן דמדומיא נפקא לן אלא מריבוייא הוא דמרבינן:

שנייא היא שחזר וכלל. וא"ת א"כ כל לרבות טרפה למה לי הא מבשר בשדה טרפה שמעינן וי"ל ודאי אי לא כתיב כל ה"א דאין טרפה אלא דרוסה אבל השתא דכתיב כל שמעינן טרפה לאו דוקא אלא דיבר קרא בהווה וכמ"ש בסמוך וא"ת בשר בשדה טרפה ל"ל י"ל דאיצטרך שלא ילקה על אבר מן החי מטרפה שתים. והרמב"ם כ' פ"ד מהמ"א דמהיקישא דנבלה וטרפה ילפי'. וקשה אף שכן הוא במכילתא מ"מ מש"ס דזבחים דף סט אין נראה כן דקאמרי' התם אמר ר' יהודה טרפה למה נאמרה כו' אלא להביא טרפה ששחטה שמטמאה ומסיק התם כל מקום שנאמר נבלה וטרפה מיותר טרפה לדרשא ובין לר"מ ובין לר"י איצטריכו ע"ש. ולפמ"ש הרמב"ם קשה הא איצטרך טריפה להיקישא. ודוחק לומר דאסמכתא בעלמא היא הך היקישא דבכל מקום משמע דכל טרפיות דאורייתא הן. וכ"נ ממ"ש הרמב"ם פ"ה מהמ"א אע"פ שכל הטרפות הל"מ הן הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוס' החמירו בה. הרי דסובר דכל טרפיות דאורייתא הן אלא שאינן מפורשין דמהיקישא שמעינן. וטפי ה"ל למימר דמכל ילפי' שאר טרפיות וכמ"ש. ואף דהבבלי חולין דף קג פליג אסוגיין לרשב"ל דיליף נמי אבר מן החי מלא תאכל הנפש עם הבשר ע"ש מ"מ בהא לא פליג אי ילפינן שאר טרפיות מכל או מהיקישא ע"ש וצ"ע:

מעתה כיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת. וא"ת א"כ למה פרטן הכתוב וי"ל אי מכללא ה"א דוקא כשאוכל חלב ודם יחד הוא דחייב אבל כשאוכל אחת מהן פטור. אך קשה הניחא לר' יאשי' אלא לר' יונתן דאמר משמע כל א' בפני עצמו עד שיפרוט לה הכתוב יחדיו מאי איכא למימר וע"ק למאי דמשני קרא דכל חלב וכל דם נמי משמע דחייב על כל אחד בפני עצמו הנך פרטי דחלב ודם למה לי ונראה דהפרטים מיצרך צריכי להו. וכן פירש"י פ' חרש לא יאכל כל דם מיותר דכתיבי כמה אזהרות בדם ואיצטריך ליה למעט קטנים וכן חלב נמי איצטריך לשום דרשא:

אמר לון אלו הוה כתיב חלב ודם יאות כו'. ותו' כתבו חולין דף קב בד"ה לר"י כו' שאני התם דכתיב ובשל בוי"ו דקאי אאל תאכלו וה"נ אי הוה כתיב ובשר בשדה וטרפה לא תאכלו היה לוקה שתים ע"כ. וקשה א"כ אי הוה כתיב חלב ודם לא תאכלו לא היה יאות דעדיין היה חייב שתים. אם לא שנגיה אי הוה כתיב חלב דם לא תאכלו יאות וכן צריכין להגיה בסמוך אי הוה כתיב מחרצנים זג יאות וצ"ע:

והא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה כו'. וקשה הא מהך קרא לא משמע כלל חרצנים וזגים והא דאמרינן לקמן בסוגיין משרת חרצנים מנין ת"ל משרת וכל משרת. היינו לאחר דכתיבחרצנים וזג מפורש בקרא אבל בלא"ה לא הוה מרבינן מכל חרצנים. ונראה דה"ג והא כתיב כל אשר יעשה מגפן היין. דמהאי כללא ודאי מרבינן הכל. אך קשה לפמ"ש לעיל בסוגיין בתו' בד"ה ולמה כו' דאיצטריך חרצנים וזג לגופייהו אע"פ שאינן ראויין לאכילה א"כ מעולם לא היו בכלל ולמה ליה לש"ס למפרך מכללא מהפרט לחודיה ה"ל למפרך וע"ק דאמרי' בבבלי בסוגיין ועד לרבות בין הביניים א"כ מאי משני הא איצטרך ועד ומנ"ל דאתי לאפסוקינהו מיהו הא י"ל מ"מ כיון דאפסוקינהו קרא ממילא אמרינן דחייב על כל אחד בפני עצמו: