שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 5

הריני מיץ של ערלה לא אמר כלום. וקשה מאי איריא מיץ של ערלה אפי' אמר מדברים המותרים נמי לא אמר כלום כדתנן ריש פ"ב הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה בה"א אינו נזיר וי"ל ר"י בר חנינא סובר דב"ה נדור ואינו נזיר קאמר. וכ"פ הרמב"ם פ"ק מה' נזיר ועמ"ש ריש פ"ב. הלכך אלו אמר הריני מדברים המותרים היה דבר המותר בכלל נדר ואלו אכלו לוקה אבל השתא אין הנדר חל על האיסור. אך קשה א"כ מאי קאמר בסמוך וכאן בכולל אנן קיימין. הא אין כאן נזירות כלל ולית כאן כולל כלל וי"ל:

אבל בפורט כו' שאין שבועות חלות על האיסורין. משמע שאפי' מלקות דבל יחל אין בהן שהרי אמר ריב"ח לא אמר כלום. ותימא מהר"ן שכתב נדרים דף ח' ע"א בד"ה והלא כו' ודאי לא איצטרך קרא לומר שהנשבע לקיים את המצוה שהיא חלה לגבי בל יחל כו' ע"ש. א"כ ודאי דאיכא תועלת בנדרו זה דהרי הוא פרוש מערלה מלבד איסורו. והר"ן הביא ראיה לדבריו מהא דאמרי' פ' שבועות שתים בתרא במילתא דליתא בלאו והן א"נ בלהבא אימעיטו מקרבן מלהרע או להטיב ולא אימעיטה מבל יחל ור"ה לדבר מצוה. וכ"נ מדברי תוספות בשבועות דף כו בד"ה את לבך אנסך כו' ע"ש. מיהו הא ל"ק להר"ן דאמרי' נדרים פ"ב דף טז דאיכא תרי קראי בנשבע לבטל את המצוה חד לפטור מקרבן וחד לפטור ממלקות. דדוקא לבטל את המצוה הוא דפטור ממלקות אבל לקיים את המצוה דליכא אלא חד קרא חייב מלקות. ונראה דאף הר"ן לא קאמר אלא דוקא בנשבע לקיים מצות עשה אבל נשבע לקיים מצות לא תעשה אפי' בל יחל ליכא. וכ"נ מדברי הרמב"ם שכ' פ"ה מה' שבועות אבל אם נשבע שלא יאכל נבלה וטרפה וכיוצא בהן בין אכל בין לא אכל אין כאן חיוב שבועה כלל לא שבועת שוא ולא שבועת ביטוי. ובהלכה ט"ז כתב נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור משום שבועת ביטוי כו' ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא ע"כ. וקשיין אהדדי למה לא ילקה בנבילה משום שבועת שוא אלא ודאי כדאמרן שיש לחלק בין קיום עשה ללא תעשה. ואף שי"ל הא דכתב ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא. קאי אדסמיך לי' כשנשבע להרע לאחרים ולא קאי אנשבע לקיים המצוה. מ"מ פשט משמעות דבריו לא משמע כן. גם אין טעם לחלק. מיהו קשה מדכתיב בקרא דבל יחל נדר ושבועה משמע דקאי אלא תעשה. דבעשה לא שייך נדר דהוה דבר שאין בו ממש ואין הנדרים חלין עלייהו כמ"ש הרשב"א בנדרים שם: