שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 6

הריני כשמשון בן מנוח כו'. בבבלי גרסי' ל"ל למתני כל הלין צריכי דאיי אמר הריני כשמשון ה"א שמשון אחרינא קמ"ל ואי תני כבן מנוח ה"א איכא דמתקרי הכי קמ"ל כבעל דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו. הרבה דחקו המפרשים בפי' דהך סוגיא. ונ"ל שהגי' שלפנינו במתני' עיקר דגר פי' כשמשון בן מנוח. וכ"ה גירס' הרמב"ם כנראה מדברי הכ"מ. מעתה ה"פ ל"ל למיתני כל הנך בחדא סגי דקס"ד האומר כשמשון או בן מנוח כו' ה"ל נזיר שמשון ומשני ודאי בעינן שיאמר שמשון בן מנוח דאי אמר שמשון יכול לפרש דבריו דשמשון אחרינא קאמר אבל באומר שמו ושם אביו תו אינו נאמן לומר לאינש אחרינא כיון דבכל מקום סמכינן אשמו ושם אביו ובכה"ג ודאי דאמרינן סתם נדרים להחמיר. וה"ה כבעל דלילה צריך שיאמר כשמשון בעל דלילה דהרבה נשים ששמם דלילה ושמשון דתנן ברישא קאי נמי אבעל דלילה. מיהו מדתנן כמי שנקרו וכו' משמע באומר כמי שנקרו כו' לחוד סגי וא"צ להזכיר שמשון דאל"כ לא ה"ל למתני כמי דבאומר שמשון שייך לומר שנקרו פלשתים את עיניו. והטעם לחלק בין שמשון בן מנוח דבעינן תרתי ובאומר כמי שנקרו בחדא סגי. היינו דבשמות העצם דשכיחי טובא ודאי דאיכא למיחש לאיניש אחרינא אבל לענין מעשים שנעשו ע"י אדם אחד ודאי דלא חיישינן דלמא לאדם אחר קמיכוין. וכל זה מבואר מאוד בדברי הרמב"ם פ"ד מה' נזירות. שכתב האומר כשמשון אם אמר לאיש אחר ששמו שמשון נתכוונתי אינו נזיר. האומר הריני כשמשון בן מנוח כבעל דלילה (ר"ל כשמשון בעל דלילה) כמי שנקרו פלשתים את עיניו ה"ז נזיר בנזירת שמשון ואע"פ שאפשר כנעשו מעשים אלו לאיש אחר. וטעמו של דבר שמות העצם שכיחי טובא משא"כ מעשים נפלאים שנעשה לא שכיחי ולחודייהו הוו סימן. ומסיים האומר הריני כשמואל הרמתי כבן חנה כבן אלקנה (ר"ל כשמואל הרמתי הוו שני סימנים והוי סימן וכן האומר כשמואל בן חנה או כשמואל בן אלקנה) כמי ששסף אגג בגלגל ה"ז נזיר עולם ולא אמרינן שמא נעשה מעשה כזה לאיש אחר. ומעתה אין צורך לכל מה שדחקו בזה הראשונים וע"ש בכ"מ. ומכאן יש ראיה קצת לדעת הפוסקים בעדות עגונה לא בעינן שיזכיר שם עירו ובהזכרת שמו ושם עירו לא בעינן שיזכיר שם אביו ועיין בא"ע סי' י"ז סעיף יח: