שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 7

מן הכא הכביד שערו ר'. עי' בקונטרס. וקשה הא רבנן דפליגי אר' נמי נזיר עולם מאבשלום ילפי אלא דסברי אבשלום נמי משלשים לשלשים גילח ובשלשים איכא כובד כמפורש בבבלי וי"ל קסבר הירושלמי מ"ד נזיר עולם מגלח אחת לשלשים לא מאבשלום יליף אלא מכהנים דה"ל קדושת עולם ומגלחין אחת לשלשים יום אף נזיר עולם כן אבל לאו משום כובד והתנא דנקט הכביד שערו משמע דמטעם כובד הוא והיינו דמאבשלום יליף דכתיב גביה כי כבד עליו ומגלח היינו י"ב חדש כדיליף ר' גז"ש ימים ימים:

דברי ר' נזיר עולם כו'. עי' בקונטרס. בסוגיין פרש"י נזיר עולם מגלח כל ל' ול'. וכ' במ"ל לא ידעתי למה סתם דבריו כר' נהוראי ע"כ והרמב"ם כ' פ"ג נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש. ונ"ל דפליגי בפלוגתא דר' הילא ור' זעירא. דדעת רש"י כר' הילא דת"ק סובר כל נ"ע מגלח כל ל' ול'. ולר' צ"ע מגלח לי"ב חדש. והרמב"ם כר"ז דלכ"ע סתם נ"ע מגלח אחת ליב"ח. מיהו מ"ש רש"י דף ה' דמודה ר' דסתם נ"ע מגלח כל ל' ול' ע"ש. וכ' במ"ל לא ידעתי מי הכניסו לתגר זה כו' ע"ש. ודאי עדיפא מינה ה"ל לאקשויי מסוגיין דקאמר ר' אומר אין זה מגלח א' לשלשים יום אלא א' לי"ב חדש. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה. וכל מ"ש במ"ל שם הלי"ח לפירש"י דחוק מאוד וסותר דברי הירו' המפורשין:

בסתם חלוקין כו'. כ' במ"ל פ"ג מה"נ הלי"א בד"ה תו אמרי' כו' וראיתי לרבי' שכתב האומר הריני נזיר מלא הבית כו' רואין את הקופה כאלו מליאה חרדל ויהיה נזיר כל ימיו ומגלח כל יב"ח. נראה דפסק כר' דאית ליה נזירות ארוך קיבל ובסמוך כ' האומר הריני נזיר כשער ראשי כו' ה"ז כאומר הרי נזירות עלי כמנין שער ראשי. ודין זה הוא לת"ק דהא ר' פליג עליה. ותימא דהני תרי סתרן אהדדי. וכבר נתעוררו בזה הלח"מ והתי"ט והניחו הדבר בצ"ע ע"ש ואני תמה מכולן איך העלימו עיניהם מסוגיין דמפורש לר"ז לכ"ע באומר כשערי פליגי אבל מלא שערי לדברי הכל נזיר יב"ח. ואף שהבבלי והירוש' חלוקים בכמה ענינים. דבבבלי נראה דמפרש לר' אין זה מגלח כל שלשים יום אלא לית ליה תקנתא. ולירושל' לר' מגלח כל יב"ח. ולבבלי אפי' מנין לר' הוי נזירות חדא ולהירושלמי מודה רבי דהוו נזירות הרבה. מ"מ נראה דבהא שוין דבאמר מלא הבית מודה ת"ק דהוי נדר יב"ח. נמצא דהני תרי פסקי דהרמב"ם אליבא דרבנן הם. ודלא כמ"ש המ"ל לחלק מסברא דנפשי' בין האומר כשערי בכ"ף או בלא כ"ף. ומ"ש התי"ט דהרמב"ם והר"ב פירשו מתני' כר' ע"ש הא ליתא דא"כ מאי דוחקייהו לאוקמי מתני' כר' יהודה וכר' וכאוקמתא דר' יוחנן טפי ה"ל לאוקמי כר"ש וכאוקימתא דחזקיה דהוא רביה דר"י דהא לתרווייהו מתני' שלא אליבא דהלכתא. ודקשיא ליה ללח"מ דהרמב"ם פסק כר' יהודה דספק נזירות להקל א"כ רואין כאלו היא מליאה קישואין ודילועין ולא מליאה חרדל ע"ש וע"ק אפי' לר' נזיר עולם מיהו הוי ומגלח אחד ליב"ח וה"ל תקנתא. והתי"ט תי' דנ"ע מיקל בתער גילוח ממש א"כ לא ה"ל תקנתא ש"ש וקשה הא אפי' אם נאמר לר' דמעייל נפשיה לספיקא ורואין כאלו מליאה חרדל מ"מ אינו מגלח אלא אחת לי"ב חדש א"כ לר' יהודה ה"ל תקנתא אם הוא נזיר כשיעור נזירות ליב"ח כאלו היא מליאה קישואין ועוד הא מפורש בדברי רבינו בפי' המשנה הא דתנן מיקל בתער ר"ל שמותר לו לגלח בתער. וכ"מ בקרא באבשלום. לכך נ"ל דהא דאר"י ספק נזיר להקל דוקא היכא דאיכא לספוקי אי נחית כלל לנזירות אבל אי נחית לנזירות אלא דלא ידעינן כמה אזלינן לחומרא. והיינו דמשני הש"ס הא ס"ד נזירות הוא דקביל עליה. כלומר הא אפי' אי רואין כאלו מליאה קישואין מ"מ נזירות קיבל עליה הלכך אזלינן בספיקו לחומרא. הא דקאמר ר"י כר' ס"ל ר"ל אפי' אם נאמר ר"י כר' ס"ל מ"מ ניחא דהא תנן ר' אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום אלא ליב"ח מפורש בסוגיין וכיון דמודה ר' דמגלח אחת ליב"ח תו לית לן למיזל בספיקו להקל וכמ"ש ופריך הש"ס דא"צ לתרץ לר' דר"י ודאי לית ליה דר'. ומעתה אין מקום לכל מה שהקשו הלח"מ ומ"ל ותי"ט משנה ה' וז' אהרמב"ם. ומתני' אתיא אליבא דהלכתא והדברים ברורים ועמ"ש בסמוך ולקמן פ"ב ד' ז' ובגמ' ותני עלה שהוא מגלח אחת לשלשים יום. קצת קשה וכי פליג ר"ז אהך ברייתא וי"ל ר"ז הך ברייתא לא שמיעא לי' או לא מיתניי' בי ר"ח ור"א ולא מותבינן מינה: