שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 8

הריני נזיר לאחר כו'. בבבלי במכילתין דף יד גרסי' אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר עולם מהו מי חיילא עליה או לא את"ל כיון דאפשר לאיתשולי חיילא אמר הריני נזיר שמשון לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר סתם מהו. יש לפרש בעיא דסוגיין כיוצא בה שאמר הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר עולם מי אמרי' דחייל נזירות סתם לאחר כ' ונזירות עולם לא חייל עד אחר סתם נזירות ואותן כ' ימים מותר לשתות יין ולהטמא למתים והיינו דקאמר מאחר שיש בידו לגלח נזיר או דלמא אם נטמא תוך ימי נזירות סתם אין לו מהיכן לסתור שהרי מיד לאחר (שכלולה) [שכלו הל'] יום של סתם נזירות חייל נזירות עולם ואסור לו לגלח הלכך אינו נזיר. וכ"ת השתא דאמרי' דממתין מלהיות נזיר עולם עד שיכלה סתם נזירות אף אם נטמא וסתר לא חייל נזירות עולם עד אחר ל' ימי טהרה לסתם נזירות י"ל הא ודאי לא אמרי' שהרי לא נתן זמן לעכב נזירות עולם אלא ל' יום. מיהו הלשון דחיק. גם בסמוך מפורש דאמר הריני נזיר לאחר ל' יום. ופי' בקונ' עיקר והרמב"ם כ' פ"ג מה"נ אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר עולם מעתה לא חלה הנזירות שנדר בראשונה. וכ' הכ"מ שפוסק כאת"ל ע". והדבר קשה דבגמרא מפרש דלא איפשיט אלא קדמייתא. לכך נ"ל שהרמב"ם מפרש האיבעיא כפי' הכ"מ ופוסק האיבעיא לחומרא דכיון שכבר התחיל בנזירות עולם מספק אינה מפקעת הנזירות שחלה עליו וכ"כ הרמב"ם שס הלי"א ע"ש. ועמ"ש בסמוך בד"ה בסתם וכו'. עוד כ' הרמב"ם שם וכן אם אמר הריני נזיר שמשון לאחר כ' יום וחזר ואמר הריני נזיר מעתה אינו מגלח לנזירות שנדר באחרונה. וכ' הכ"מ יש לתמוה מאחר שבעיא זו לא איפשיטא כו' איך פסקה רבי' בפשיטות ונ"ל שרבינו מפרש כו' ופסקה לחומרא אע"ג דקיי"ל ספק נזירות להקל י"ל ה"מ נזירות דאיתיה בשאלה אבל נזירות דליתיה בשאלה לא ע"ש. וא"ל דמפ' כפי' תוס' ופסקה לחומרא דלפי' תו' לא קאי האיבעיא אלא אעשרים יום הראשונים אם ינהוג בהם סתם נזירות ובסתם נזירות ודאי אמרי' ספיקו להקל. והלח"מ כ' דטעמו כיון דבנזירות שמשון אין ספיקו חמור מודאי אזלינן בספיקו לחומרא ע"ש. וקשיא אם אמרינן שינהוג מספק סתם נזירות א"כ לעולם הוא בספק סתם נזירות דעדיין לא גילח ואסור לטמא למתים הרי ספק זה חמור מודאו שהרי ודאי נזיר שמשון מותר לטמא למתים וספיקו אסור. וכ"ת אע"ג דאינו מגלח מ"מ מקריב קרבנותיו ומותר לטמא ואין התגלחת מעכב כמ"ש פ"ח ומסיק שם ואפי' אינו ראוי לגילוח אינו מעכבו והא דאמרי' דנזירות שמשון דחי' לסתם נזירות אחר כ' אינו לאסרו בגילוח אבל לעולם נמנין אותן עשרה ימים למלאות ל' יום של סתם נזירות ולכך כ' הרמב"ם אינו מגלח לנזירות שנדר באחרונה דוקא גילוח הוא דלא אבל קרבנותיו הוא מקריב. מ"מ קשה הא מיהת אותן עשרה ימים ספק נינהו אם נחשבין לסתם נזירות ואסור בטומאה או בכלל נזירות שמשון הם ואין סתם נזירות חל עליהו שהרי נזיר שמשון קדם ומותר בטומאה. גם תימא הוא איך יקריב קרבנות מספק דלמא לא מנה ל' יום לסתם נזירות וכמ"ש א"כ לעולה ספיקו חמור מודאו: