שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 9 · Segment 1

ואח"כ משלים את שלו. כתבו תו' ואח"כ יגלח על שתיהם ומביא שתי קרבנות אחת לנזירות בנו ואחת לנזירות עצמו אבל לא יגלח כשישלים נזירות בנו דא"כ איך ישלים את שלו הא אין גידול פרע פחות מל' יום כו' ע"ש. וכ"כ תו' דף יד ע"ב בד"ה הריני כו' ע"ש. וקשה לא שמענו מעולם שנזיר יביא שני קרבנותיו בבת אחת לכתחלה אדרבה משמע בכל מקום שאינו נוהג נזירות שניי' עד שהביא קרבנות של הראשונים. וכן מפורש בסמוך דאמרו ר"ל וריב"ח לעולם אין נזירות בנו חלה כו' והיינו כמ"ש. ועמ"ש לקמן בפרקין בד"ה הפריש ולפום ריהטא יש להביא ראיה שאינו מביא אלא קרבן אחד אס"ד דאפשר שיחולו עליו שני קרבנות. דתנן כריתות פ"ב דף ט' ע"ב מצורע שנתנגע פעמים הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד ופירש"י כגון שספר שבעה ולא הספיק להביא קרבנותיו עד שנטמא שנית. אמרו בגמרא שם מנ"ל דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחת למצורעים הרבה. א"כ בנזיר דכתיב נמי זאת תורת הנזיר נמי נימא הכי. מיהו גם במצורע קשיא לי מנ"ל דלאחר מלאת מביא קרבן אחד. דגרסי' התם זאת תורת היולדת לזכר ולנקבה מלמד שמביא קרבן אחד לוולדות הרבה (ופירש"י כל היכא דכתיב תורה לשון רבים משמע) יכול על הלידה שלפני מלאת ושלאחר מלאת ת"ל זאת. א"כ במצורע נמי נדרוש כן. ואפשר דמוקי הש"ס זאת דכתיב במצורע לדרשא אחרינא. וכך י"ל זאת תורת הנזיר נמי מוקי ליה לדרשא אחרינא ודוחק וצ"ע. ובבבלי נדרים דף לה ע"ב גרסי' אר"י הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן. וכתב הר"ן חוץ ממחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ובכולהו כתיב תורה לע"כ. וקשה א"כ דתורה להכי הוא דאתי מנ"ל למדרש מניה שמביא קרבן אחד למצורעי' ויולדות הרבה וא"ל תורה דמשמע לשון רבים דרשי' כולהו מיני'. דהא כ' תו' שם בכריתות בד"ה תורה אחת מצורעים הרבה ובת"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה ומתורה דרש תורה אחת למצורעים הרבה לפי שחלק בטומאותיהם ובשבועותיהם ע"כ. הרי בעינן תרי קראי ולא ילפי' מתורה אלא דרשא אחת וצ"ע. אך עדיין קשה למה לא ניליף נזיר טהור מנזיר טמא דתנן ונזיר טמא שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד ואס"ד דיש למצוא שני קרבנות משני נזירות חלין בבת אחת למה לא יפטור בקרבן א'. ובהך סוגיא תמי' לי הא דא"ר חסדא דמתני' דהתם אתיא כריב"י דדריש וקדש את ראשו ביום ההוא ביום תגלחתו והיינו ביום השביעי דר' דאמר ביום הבאת קרבנותיו היינו ביום השמיני ואי נטמא ביום ההוא כיון דיצא שעה הראויה להקריב קרבן מחייב על כל אחת ואחת. וכן הוא במכלתין פ"ג דף יח ע"א ע"ש. ושם ע"ב מפורש דחכמים סברי אפי' נטמא בשמיני מביא קרבן אחד לכולם אא"כ שהביא קרבנותיו ונטמא מביא קרבן אחר ודוחק לומר דר"ח הך ברייתא לא שמיעא ליה. מ"מ קשה ה"ל לש"ס למפרך מינה וצ"ע. והראב"ד פירש דמתני' איירי בשנדר נזירות מרובה אבל נזירות מועטת לעולם אין הימים הראשונים עולים לו כלל ולעולם מגלח ומביא קרבנותיו אחר נזירת בנו ועיין תי"ט: