א"ל לא אר"י אלא בתחלה כו'. בקונט' הגהתי. וכן תנן לקמן בנגעים וזיבה ספק בתחלה להקל ובסוף להחמיר. וכן מפורש בבבלי פ"ק דף ח' דא"ר יוחנן כל היכא דנחית לנזירות מודה ר' יהודה ספיקו להחמיר דבמאי לסלוקי מיניה. ושמעינן מהתם דספק אחת או שתים עבדינן כבסוף ע"ש. ונראה דחזקי' ור"י התם פליגי בפלוגתא דר"ח בר בא ור' שמואל. והרמב"ם פ"ב מה"נ פסק כמ"ד ספק נזירות להקל ולא ביאר דבר זה דדוקא בתחלה הוא דאמרינן ספיקו להקל אבל לא בסוף. ונראה אחרי שכתב דין שנים שהיו מהלכין בדרך כו' והאומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור כו' כתב וכן כל כיוצא בזה שספק נזירות להקל. משמע דבעינן דוקא דומיא דכרי אבל בענין אחר אמרי' ספיקו לחומרא:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 8 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c0780a905b2d661fddbb3a79420955d56922ba84e047591bc9189f8735bc6853