שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 9 · Segment 2

ר"י בעי אמר כו'. עיין הגהתי בקונטרס. ואפשר להגיה בקצרה הריני נזיר לאחר ל' יום אלו ולשלשים יום אלו. ומיבעיא ליה מי אמרי' מאחר שבידו לגלח דהא תנן לקמן פ"ג אם גילח ביום ל' יצא ה"ז נזיר או דלמא מאחר שאם נטמא אין לו מהיכן לסתור אינו נזיר. וכה"ג מיבעיא לן לעיל פ"ק ה"ד בנזיר עולם ונזיר שמשון ע"ש. מיהו נראה דלא דמיא כלל דהתם בנזיר עולם ונזיר שמשון אין לו לסתור כלל אבל הכא אם נטמא ינהוג נזירות ראשון תחלה ואח"כ ינהוג נזירות השני. לכך נראה גי' בקונטרס עיקר. ומכאן מוכח דגרסי' לעיל פ"ק בבעי' דנזיר עולם ושמשון הריני נזיר עולם לאחר ל' יום דאי לאחר כ' יום קשיא תיבעי ליה נזירות מועטת. מיהו לפמ"ש לקמן אין מכאן ראיה דודאי נזירות מועטת איפשיטא ליה מברייתא דבסמוך ולא איבעיא ליה אלא נזירות עולם והכי מיבעיא ליה אעשרה ימים האחרונים אך קשה דגרסי' בבבלי בסוגיין בעי רבא אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום מהו ותיבעי ליה נזירות מועטת הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר סתם ומשני חדא מגו חד. קמיבעיא ליה ואת"ל נזירות מועטת כיון דעשרה יומין יתירין לא סליק ליה הלין עשרה נזיר ק' יום כיון דאית ליה תמנין בסוף סלקין ליה או לא וכ' תו' חדא מגו חדא קמיבעיא ליה תחלה שאל נזירות' מועטת את"ל נזירות מועטת לא חיילי כיון דליכא אלא עשרה יומין לא סלקי כו' ומותר לשתות יין באותן כ' יום אכתי מיבעיא ליה בנזירות מרובה. ומסיק הש"ס פשיט מינייהו קדמייתא הריני נזיר לאחר כ' ומעכשיו ק' יום מונה כ' ואח"כ ל' ואח"כ פ' להשלים נזירות. נראה לפי' תו' שיפשוט נמי בעיא דנזירות מועטת דלא חיילי. דאס"ד דחייל ואסור בכ' ימים הראשונים לישמעינן תנא דברייתא בנזירות מועטת דחייל כ"ש נזירות מרובה כדפריך הש"ס לרבא ותיבעי ליה נזירות מועטת אלא ודאי נזירות מועטת לא חייל. והירושלמי לא פשיט בעיא דר' יוסי מהך ברייתא ובסוף סוגיין מייתי לה משמי' דר' חייא. ונראה כמ"ש הרמב"ם פ"ד הא דקאמר הבבלי את"ל כיון דעשרה יומין כו' ר"ל כיון דאין נזירות מן י' ימים הלכך מונה שלשים ומגלח וחוזר ומונה ל' יום והיא הנזירות שנדר לאחר כ'. לפ"ז בנזירות מועטת מסתבר טפי דחיילי הנך ך' יום מנזירות מרובה א"כ אין לפשוט בעיין די"ל אע"ג דשמעינן דחיילי מ"מ לא שמעינן דדוחה נזירות השנייה לנזירות הראשונה ויהא מונה כל ל' יום נזירות האחרונה קודם שינהג נזירות הראשון לכך קמיבעיא ליה לר' יוסי ועמ"ש בסמוך:

אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר. בבבלי בסוגיין נמי מיבעיא ליה הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום מהו וכ' תוס' וא"ת תפשוט ממתני' ותי' דבמתני' לא ידע שנזירות בנו יפסיק לנזירותו משא"כ כאן ע"ש. וקשה הא מפורש כאן דמתני' איירי בכל ענין אפי' ידע שיפסיק נזירותו אלא דלא דמיא מטעם אחר וכמ"ש בקונטרס. מיהא קשיא לי אשמעתין מאי מהני שיושבת על המשבר הא עדיין הדבר בספק אם תלד בן או בת טומטום ואנדרוגינס ומפורש ברישא דבעינן שתלד זכר ודאי ואם לאו אינו נזיר וי"ל:

אלא אמר הריני נזיר מכבר כו'. עיין בקונטרס. כ' תו' דף יג ע"ב בהג"ה וצ"ע אי מצי למיבעי היכא דאמר הריני נזיר ק' יום ונזיר לאחר כ' יום דהשתא הקדים הק' יום אי חיילי מהשתא או לא ושמא דה"ה דמצי למיבעי הכי וחדא מינייהו נקט ע"כ. הנה לפי המסקנא ודאי איפשיטא בעיא זו דאפי' אמר תחלה הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר ק' יום חיילי כ"ש באומר תחלה הריני נזיר ק' יום דחיילי. אלא די"ל עדיין מיבעיא לן אם ימנה תחלה ק' יום ואח"כ ל' יום או נאמר דמונה כ' ואח"כ ל' ואח"כ פ'. מיהו אף בעיא זו איפשיטא ממתני' כמפורש בסוגיין וזה תימא על תו'. וי"ל תו' לשיטתייהו שכתבו שם נזירות בנו ספק הוא אם יפסיק נזירותו כמש"ל בסמוך בד"ה אלא אפי' כו' בשמם ע"ש א"כ יש לחלק דגבי בנו ודאי לא עקר דבריו הראשונים להיות נזיר מיד ומסתמא דעתו שיהי' נזיר בשביל בנו אחר נזירותו הלכך מונה את שלו תחלה אבל כאן באיבעיין ויקר כפירוש דבריו הראשונים יש להסתפק דלמא דבריו האחרונים פירוש הן ולדבריו הראשונים. והירושלמי לשיטתו דסובר דבנו ודאי יפסיק נזירותו וכמ"ש בסמוך ופשיט שפיר ממתניתא: