שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 4

וכולן שגילחו שלא בתער כו'. כ' הרמב"ם פ"י מהט"צ וכן המגלח את הנתק לוקה ואינו חייב עד שיגלח בתער. וכ' הראב"ד טעה בזה שהרי אמרו והתגלח בכל דבר וע"ז אמר ואת הנתק לא יגלח. וכ' הכ"מ ורבינו סובר דוקא היכא דשני קרא בדיבורי' דהמ"ל וגלח וכתב והתגלח מרבינן כל דבר ומ"ש וע"ז נאמר כו' י"ל כלפי לייא אדרבא משם ראיה מדלא כתיב ואת הנתק לא יתגלח משמע דלאו בגוונא דרישא הוא ע"כ. ותימא ודאי סתם גילוח בכל דבר והא דאיצטרך והתגלח הטעם כמ"ש בת"כ והתגלח בכל דבר לפי שמצינו שהתגלחת האחרונה בתער יכול אף זו בתער ת"ל והתגלח והשתא דכתיב והתגלח ודאי מפרשי' לא יגלח דסמיך ליה בכל דבר דומיא דתגלחת הראשונה וזה ברור:

דלמא לא איתאמרית אלא בנזיר טמא בשתי שערות. וקשה לפ"ז צ"ל דלא ילפיינן נזיר טהור מנזיר טמא א"כ גם בנזיר טמא לא מתוקמא מתני' דמנ"ל בתער דוקא דהא תער לא כתיב אלא בנזיר טהור וכדאמר בסמוך וכן מפורש בבבלי דף מ"ב מחכו עליו במערבא מכדי נזיר טמא דבתער מנ"ל מנזיר טהור יליף ליתי נזיר טהור וליליף מנזיר טמא ונראה דסובר הש"ס מדכתיב וגלח יתירא דילפינן דבעינן תגלחת שלמה שלא לשייר כלום ילפינן נמי דבעי תער דשאר מעבירין אינן משחיתין ועוקרין השיער מעיקר ואפילו אי עשאן כעין תער אינן דומין לתער ממש לענין השחתה ואית בהן שיור קצת. א"כ תער בנזיר טמא נמי מביום השביעי יגלחנו יליף. והא דתניא בבלי ל"ט מה ת"ל תער לפי שלא למדנו לתגלחת האחרונה שיהיה בתער כו' לפום ריהטא קשה מ"ש תגלחת אחרונה דנקט במלתיה ולא תני סתמא תגלחת נזיר ולפמ"ש ניחא דתגלחת טומאה בתער מוגילח שמעינן וצ"ל דסובר הך תנא דלא ילפי' נזיר טהור וטמא מהדדי:

נזיר טהור מגלח לאחר זריקה כו'. וא"ת כיון דקפיד קרא בנזיר טהור שיגלח לאחר זריקה א"כ מאז מתחיל הגילוח ולמה יהיו שערותיו כנשור וי"ל דה"ק כיון דאי לא קרא בין גילוח דנזיר טמא וטהור דבטמא לא נטהר קודם הגילוח ובטהור טהור קודם הגילוח הלכך אין למילף טהור מטמא ומסתבר לחלק בין גילוח טהור וטמא דבטמא בעינן שיהא גילוח בתער דוקא ובטהור אפי' כעין תער יצא ועמ"ש בסמוך: