שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 3

אבל יסתרו בו שבעה. וקשה הא ודאי סותרין שבעה שהרי בשלא שייר לכוף ראשו לעיקרו איירי וממילא צריך להמתין שבעה ימים שיגדלו כדאמרי' בבבלי דף ל"ט קים להו לחכמים כל ז' ימים אתיא מזיא כדי לכוף ראשו לעיקרו. ודוחק לומר שהירושלמי פליג. מיהו לשיטת הרמב"ם דהא דתגלחת סותר ל' יום היינו שאותן ל' יום אינן עולין כלל כמ"ש ריש פ"ז א"כ ניחא דפריך שאר מעבירין תוך מלאת לסתרו ז' יום שלא יהו נמנין כלל בחשבון ימי נזירותו. וכן נראה בסמוך שזהו החומר בנזיר טהור וכמו שפירשתי שם ועיין לקמן הל' ה' בד"ה חומר בטומאה כו'. וכל זה משמע דלא כשיטת תוס' ע"ש. והלח"מ כ' שם מתני' מסייעא לרבינו דאנן חומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל כו' ותגלחת אינה סותרת אלא ל'. ולשיטת תוס' קשה ליתני חומר בטומאה שסותרת בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת ע"ש. ותימא הא גם לשיטת הרמב"ם קשה ליתני חומר בתגלחת שסותרת לאחריו ל' יום משא"כ לאחר ב' או ג' ימים לנזירותו אינה סותרת אלא שני ימים שעברו ושבעה ימים לאחריו ה"נ קשיא בש"ס בסמוך ונראה דתני ושייר וכ"ת מאי שייר דהאי שייר איכא לשנויי שייר למי הא דתני לקמן בפרקין חומר בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח והטמא לא עשה בו מטמא כמיטמא:

אין תימר לא יסתרו בו ל' יום. וקשה מאי ס"ד שלא יסתרו בו אלא שבעה הא כתיב גדל פרע וכמ"ש לעיל בקונטרס וי"ל לאו מיתורא יליף אלא ממשמעות הענין וכמ"ש שם בתוספות ע"ש:

מה בין נזיר טהור' כו'. וא"ת דלמא באמת אין חילוק ביניהם וי"ל דא"כ מ"ש דכתיב וכי ימות כו' משמע דוקא טומאה סותרת אך קשה הא איכא ביניייהו טובא שהטומאה סותרת גם לפניה משא"כ בתגלחת: