שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 3

אהן מנוע משמש כו'. וקשה למה השמיט הרמב"ם דין זה ונראה דסובר דבבלי פליג דמיבעיא ליה נדרים פ"ק דף י' ע"ב קינמא מאי קונם קאמר או דלמא קינמון בושם קאמר תיקו. ש"מ כל היכא דמשמע שתי לשונות מספקא ליה. גם בירושלמי שם פ"ק ה"א מיבעיא ליה ע"ש. והרמב"ם השמיט גם בעיא זו הטעם שסתם נדרים להחמיר. ובאמת תימא מאי מיבעיא ליה הא מתני' היא פ"ב דנדרים נדר בבשר מלוח סתם אסור אע"ג דמשמע נמי של חולין כמפורש שם וי"ל דמיבעיא ליה אם קינמא משמע טפי קונם או קינמן אבל בשר מליח ודאי דמשמע תרווייהו. אך על הירושלמי דנדרים קשיא דמיבעיא ליה דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן מהו לאסור עצמו בו. והא ודאי מתני' היא וצ"ע. מ"מ לדידן דקיי"ל ספק נזירות להקל ודאי דאין לחייבו בנזירות באומרי לשון שהוא משמע ג"כ קרבן. וא"ת והא מתני' היא בטהרות ספק נזירות להקל וכי פליג הירושלמי עלה וי"ל ודאי אית ליה אלא סבר כיון דתופס מיהת האי לישנא איסורא תופס נמי נזירות. ודומה קצת לזה אמרו בבבלי פ"ק דנזיר דף ח'. מיהו בבבלי פ"ק דף ב' ע"ב מוכח דלית ליה הך סברא דקאמר האומר אהא ה"ז נזיר ודלמא אהא בתענית קאמר ומוקי לה שמואל בנזיר עובר לפניו. ש"מ מן הסתם לא אמרי' נזירות קיבל עליו אע"ג דמ"מ קיבל עליו איסור תענית. והירושלמי לא מוקי למתני' בשנזיר עובר לפניו כמ"ש לעיל פ"ק ה"א: