שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 8

טריפה שעשאה נבילה כו'. וא"ת הא קי"ל אין איסור חל על איסור ואיך יבוא איסור נבלה ויחול על איסור טריפה וי"ל סובר הש"ס אע"ג דבעלמא אין איסור חל על איסור הכא שאני דגלי קרא בנבילה אחע"א דכתיב וחלב נבלה אכול לא תאכלוהו ויחול איסור נבלה על איסור חלב וה"ה דחל נמי איסור נבלה על איסור טרפה וכן כתבו תוס' מעילה דף יז ומכות דף טז ע"ש:

ודא מסייעא לר' יוחנן כו'. וקשה א"כ ל"ל לר"י לרבות טרפה מכל נבלה תיפוק ליה טריפה היינו נבלה וליכא למימר לפי הגי' שלפנינו לעיל בסוגיין לא יליף ליה מכל אלא ממאי דטרפה היא נבלה שמעינן טרפה דא"כ מאי לרבות טרפה דקאמר ר"י גם כתבתי לעיל שגי' בקונטרס עיקר וע"ק דמסיים בהך ברייתא אלא להביא טרפה ששחטה שמטמאה כמפורש זבחים דף סט ע"ש. ולר' יוחנן קשיא דלמא איצטרך ללמד דטרפה שנעשית נבלה לוקה שתים ואף שי"ל דטפי אית לן לאוקמי הך קרא בטומאה דאיירי ביה מלהעמידו באיסור אכילה דגם באכילה אייתר לן טרפה כדמסיק התם ומוקי ליה בין לר"מ ובין לר"י לדרשא אחרינא ע"ש גם הא דמסיק ויימר נבילה היא הלשון דחוק. ומה שפירשתי בברייתא זו הוא פי' תוס' שם. והוא דחוק כמ"ש תו' שם והרבה דחק בק"א בת"כ פ' אחרי בפירושה. ונראה דר' יוסי מייתי סייעתא לרבי יוחנן דטרפה מרבינן מכל וה"פ אי סבירא לך כמ"ד טרפה חיה ואין עליה איסורא אלא שאין לה היתר בשחיטה והלא כבר נאמר נבלה דלאחר שחיטה הרי היא כנבלה ואי טרפה אינה חיה והרי היא מיד כמתה ואם תלש אבר ממנה ואכלו חייב עליו משום טריפה הרי היא בכלל נבלה דזה ודאי מרבינן מדכתיב כל נבלה. ואין לפרש הברייתא כפירושי בקונטרס דא"כ מאי קאמר והרי היא בכלל נבלה ויימר נבלה היא שזו נבלה ממש. גם אי מובשר בשדה טרפה ילפי' ערכה לא משני מידי דמהתם לא שמעינן טומאה והבן:

והלא אין לך מטמא כו'. וא"ת דלמא קרא פירושא קמפרש ובכל אשר תרמוש האדמה היינו אותן אשר הבדלתי לכם לטמא והן השמונה שרצים וי"ל דא"כ בכל למה לי. אבל בבבלי מעילה פ"ד דף טז ע"ב דייק מדפתח הכתוב באכילה דאל תשקצו היינו אכילה וסיים בטומאה דכתיב אשר הבדלתי לכם לטמא. והתם ודאי קשיא דלמא קמפרש קרא איזה רמש עובר עליו משום בל תשרצו. ורש"י כתב מכות דף טז ע"ב בד"ה צרעה כו' אבל לא תשקצו כו' לא כתיב בשרץ ואע"ג דכתיב ביה אשר תרמוש האדמה לשון בריות גדולות הוא ושרץ לשון קטנה ונמוכה שניכרת בהלוכה בקושי ונראה כרוחשת ע"כ. ודברי תימא הרי מפורש כאן ובמעילה דקרא בשרצים איירי ואפי' בכל השרצים. ואף אם נוקי לקרא בשמונה שרצים שמעינן דקרא איירי אפי' בקטנים. וכי תימא שמנה שרצים גדולים הם. מ"מ שמעינן מהכא דאפי' גדולים שרץ מיקריין דהא כתיב אלה הטמאים לכם בכל השרץ השורץ על הארץ וקחשיב שמנה שרצים. ומעיקרא ליתא לקושיתו דאל תשקצו בשמנה שרצים איירי כדמסיק שם במעילה במובדלין דיבר הכתוב ואנן בנמלה קיימינן ועוד לאו דאל תשקצו לאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו. וכן משמע שם במכות דגרסי' התם אמר רב אחאי המשהה נקביו עובר משום לא תשקצו. ולא קאמר דלוקה עליו. מיהו נראה דהך דרב אחאי אינו אלא אסמכתא בעלמא וכ"כ במשנה למלך סוף הלכות מאכלות אסורות. אבל לא מצאתי להרמב"ם שמנה לאו דאל תשקצו במנינו וצ"ע:

הרי איברי בהמה טהורין כו'. וקשה מאי פריך מאברי בהמה טהורה הא הך קרא לא כתיב אלא בשרצים וע"ק למה לא קיבל ר"י תשובת ר"א וע"ק מאי קאמר ר"ח בר בא מלא תאכל כל נבלה שאני נבלה דטומאתה בכזית וע"ק מאי התיב ר"ח משמנה שרצים הא בהו קיימינן שיהיה שיעור אכילתן בכזית ונראה דה"פ ר"א השיב אי ס"ד דקרא בא ללמד שיעור אכילתן כשיעור טומאתן יש לנו לומר הבדלתי לכם לטמא על כל הכתובין ברישא קאי ואפי' על בהמה והיכא דשיעור טומאתה בכזית אף שיעור אכילתה בכזית והיכא דשיעור טומאתה בכל שהוא כגון אבר מן החי אף שיעור אכילתה בכל שהוא ואנן קיי"ל באבר מן החי דשיעור אכילתו בכזית וה"ה לשמנה שרצים שאין לדמות שיעור אכילה לשיעור טומאה. ולא קיבל ר"י תשובתו וקאר"ח בר בא דלכך לא קיבלה דשאני אבר מן החי דמרבינן ליה מדכתיב לא תאכל כל נבלה דגם אמ"ה נבלה מיקרי והשווה הכתוב כל שיעורי אכילת נבלות להדדי. והשיב ר"ח תשובה אחריתא על ריב"ח דאף בח' שרצים בעינן כזית דתנן מעילה פ"ד דם השרץ והבשר מצטרפין וסובר ר"ח לצירוף איסור אכילה בכזית קאמר דלא שייך צירוף בכעדשה ולא קיבל ר"י תשובה זו דמוקי מתני' בצירוף טומאה ובכעדשה. והא דקאמר בסמוך ומשיבין מן הטהורין על הטמאים ה"ק שאין בהמה בכלל אשר הבדלתי לכם לטמא ולא אקשינהו רחמנא אלא לבל תשקצו ולא צריכין לדר' חייא בר בא ואין אמ"ה בכלל נבלה ומשני וכי לא השיב ר"א מטהורין על הטמאים א"כ ודאי דאיצטריך לא תאכל כל נבלה. ומתוך מ"ש יתבאר לך פי' הסוגיא דמעילה שם שוב ראיתי. להה"מ פ"ב מהמ"א שפי' כן ע"ש והנאני שכוונתי לדעתו: