שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 9 · Segment 8

כל מה שאסרתי לך כו' וא"ת הא הכא במין במינו איירי ובכל איסורין אינו אסור אלא ברובו וי"ל קסבר חזקיה טעם כעיקר דאסר רחמנא צריכין מאה ואחד אפילו במינו ובזרוע בשלה התיר הכתוב אפי' במאה. וילפינן זרוע בשלה הכי מדאיצטרך קרא לאשמועינן דשרי במאה עם הזרוע ש"מ דבמקום אחר מאה אסור וא"ת א"כ מנ"ל דסגי במאה ואחד דלמא בעי יותר וי"ל מסברא ברובא בטיל הלכך אין לנו להחמיר ביותר מק"א. ונראה הא דאמר רבא שם אברייתא דתני זהו היתר הבא מכלל איסור לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור הכא שרי כחזקיה ס"ל דבזרוע אינו אלא ששים או מאה עם הזרוע וה"ק לטעם כעיקר דאמר רחמנא בקדשים אפי' במינו ובעינן ק"א הכא שריבמאה ופריך הש"ס התם וליגמר מיניה דטעם כעיקר שרי בקדשים ומשני גלי רחמנא בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש ופריך מאי חזית דגמרית למין במינו מחטאת לאיסורא ליגמור מהאי מזרוע בשלה להיתירא דטעם כעיקר במינו שרי ומשני היתירא לא מצית למגמר מיניה דחידוש הוא שמבטלין איסור לכתחלה כדפירש"י ופריך א"ה למאה וששים נמי לא לגמור דחידוש הוא ויהא מין במינו שרי לגמרי וקרא דחטאת למין בשאינו מינו הוא דאתי ומשני אין ה"נ דאיכא לאוקמי קרא דחטאת למין באינו מינו אם כן מסברא מין במינו ברובו מדאורייתא ועיקר איסורו ילפינן מהכא. וגבי איסורא ליכא חידושא ושפיר ילפינן מדאיצטריך קרא להיתירא ש"מ דבמקום אחר אסור עד ק"א. והשתא ניחא הא דמקשה הש"ס ולגמור מיניה ולא משני לחומרא גמרינן. ועמ"ש תו' שם. וא"ת הא ליכא יתורא להיתירא דהא איצטרך קראלגופא לאשמועינן דמבטלין איסור לכתחלה וי"ל מדכתיב ולתח את הזרוע בשלה מן האיל ולא כתיב ממנו יליף דבעינן שיהא האיל שלם(ועמש"ל בד"ה אי) ודוקא בכך התיר קרא ולא בפחות ממנו שמעינן דקפיד קרא אטעמא אלא כאן התיר במאה וילפינן מיניה בעלמא טעם כעיקר אסור אפי' במין במינו וקרא דחטאת עליה נמי קאי ומהכא שמעינן אף בשאינו מינו דעולה בק"א. והא דאמר רבא פ' התערובות מין במינו ברובא. לא אמר אלא בחולין אבל בקדשים אף במינו בששים. ואף דשמעתתא זו מרפסן איגרא ידעתי כי המעיין ימצא מרגוע וישמע חכם ויוסיף לקח ועמש"ל הלכה א' בד"ה כל כו':