שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 6

והוא שקרבה חטאתו בסוף כו'. כ' הרמב"ם פ"ט מה"נ המפריש מעות שיקריב מהן קרבנות נזירות והקריב מהן והותירו יביאו במותרן קרבנות נזירים אחרים שמותר נזירים לנזירים הפריש מעות סתומין לנזירותו והותירו יפלו המותרות לנדבה. מדלא חילק משמע דפסק כר"ז הלכה אחת היא בנזיר כו'. וקשה למה הכריע כר"ז ודלא כר"ח וי"ל דמספקא ליה הלכתא כמאן ופסק כר"ז לחומרא דעולה חמירא משלמים. כי האי דתנן רפ"ז דשקלים מחצה למחצה יפלו לנדבה דאזלינן לחומרא. אך קשה אין לדמות סתם ספק לספיקא דדינא וכמ"ש הפוסקים וע"ק דפריך הש"ס שקלים דף יד וקשיא ויש חטאת קריבה עולה ומשני תניי ב"ד הוא. והכא לא שייך לשנויי הכי וא"ל דסובר דבבלי פליג ארב חסדא דגרסי' דף כו אמר רב אשי הא דאמרת מפורשין לא לא תימא עד דאמר אלו לחטאת כו' אלא אפילו אמר אלו לחובתי הרי הן כמפורשין. ש"מ דוקא באומר הרי אלו לחובתי הא לא אמר הכי לעולם כסתומין הן דרב אשי לא איירי אלא אי מעיקרא כסתומין הן אבל לאחר הקרבה לא קמיירי. וא"ל דדייק מהא דאמר רבא התם הא דאמרן מעות סתומין יפלו לנדבה אם נפלה דמי חטאת מביניהם הרי הן כמפורשין. דוקא נפלה אבל נטלה מהם ע"י הקרבה לא. די"ל רבותא קמ"ל דאם נאבד נמי הוה כמפורשין וה"ה אם נפרד או שקרבה החטאת הרי הן כמפורשין וכ"נ מדברי רש"י. ואף שמדברי הרמב"ם פ"ט נראה דסובר דנאבד כסתומין מ"מ מדברי רבא אין הכרע. גם מדכתב הרמב"ם שם האומר אלו לחטאתי כו' והשאר יביא בחציין עולה וחציין שלמים. יש לתמוה שלא הביא דברי ר"ח דהא מהך ברייתא מסייע בסמוך לר"ח. ולא ידעתי למה לא כתב הרמב"ם הא דמסיים במתני' דשקלים מותר נזיר לנדבה. דהא דכתב הפריש מעות סתומין והותירו יפלו המותרות לנדבה. היינו שהותירו כולן ולא המותר לאחר שקנו מהן כל צרכן וכ"נ מדברי הכ"מ. ודברי הר"ב בפי' מתני' נראין שסובר דמתני' קאי אניתותרו כל המעות ע"ש וא"נ. מיהו לפי פירושי צ"ל דגם זה הלכה שכל המותר לאחר שקנה הקרבנות יפול לנדבה. וכ"נ מתוספתא דפ"ק דמעילה דמותר נזיר לאחר שקנה שלמים יפלו לנדבה ע"ש וצ"ע. ובבבלי דף כה גרסי' מעות סתומים יפלו לנדבה והלא דמי חטאת מעורבין בהן. וקשה מאי פריך מחטאת הא מותר חטאת הן ותנן שקלים פ"ב מותר חטאת לנדבה וטפי ה"ל למפרך משלמים ואפשר לומר דלכך פריך אמתני' דמעילה כי היכי דלפרוך גם אחטאת דה"ל חטאת שמתו בעליה וע"ש בתוס':

אלו לחטאת' כו'. עיין בקונטרס. וקשה הא דתניא בתוספתא רצה להביא בהן עולה כו' אטו ברצונו הדבר תלוי לכך נ"ל דט"ס הוא וגי' הבבלי דף כו ע"ב והשאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים וכן נכון. ובתו' שקלים כתבתי בד"ה ולא אמר כו' וא"ת אדדייק מסיפא לד יק מרישא דתני ואין מועלין במחצתן ש"מ דלאו לנדבה נופלין דהא דמי נדבה לעולות באין ויש בהן מעילה ע"ש ולאו קושיא היא דודאי מרישא דייק דקאמר יביא מהן עולה ושלמים ולא אמר שיפלו לנדבה. מיהו הא קשיא דלישנא דש"ס דחוק ע"ש: