שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 5

תני אין טעונין לא לחם ולא זרוע. ובמנחות דף ד' ע"ב כ' תו' בד"ה ואין טעונין לחם כו' ומיהו קשה למה הטעינו כאן זרוע בשלה יותר משלא כמצותו ושלא לשמו בפ' התכלת וי"ל דשלא כמצותו הוי משונה יותר מדאי ע"כ. משמע מדבריהם כל היכי דתנן ואינן טעונין לחם ולא תני ולא זרוע בעי זרוע. א"כ אף הכא במתני' בעי זרוע ותימא הא מפורש הכא בברייתא דלא בעי זרוע ומתני' תנן ואין טעונין לחם וה"ה דאין טעונין זרוע וכ"כ תו' בסוגיין דף כד ע"ב. והרמב"ם ספט"ו מה' פה"מ כתב וכן שלמי נזיר ששחטן שלא כמצוותן כו' ואינן טעונין לחם ע"כ ולא כ' שאין טעונין זרוע ובבבלי בסוגיין ובפ' התכלת מפורש דאינן טעונין לחם ולא זרוע וי"ל שסמך עצמו אמ"ש בה"נ פ"ט שלמי נזיר ששחטן שלא כמצוותן כו' אינן טעונין לא לחם ולא מתנות ולא זרוע והא דכ' ולא מתנות נראה דר"ל חזה ושוק אין להן וא"ת הא מיהת שלמי נדבה נינהו ובשלמי נדבה מתנות חזה ושוק איתנהו וי"ל מדכתיב והניף אותם הכהן כו' על חזה התנופה ועל שוק התרומה וכיון שאין כאן לחם ולא זרוע אף מתנות חזה ושוק אין בהן ומפרש על שהוא לשון עם ודלא כפירש"י פ' נשא. ואף דמשמע כן בספרי י"ל דסיים התם דברי ר"א משמע דרבנן פליגי ע"ש ועמ"ש לח"מ שם:

שלמים הבאין לאחר מיתה כו'. תימא מאי מיבעיא ליה הא מתני' היא דתנן מעילה פ"ג המפריש מעות לנזירותו סתומים ומת יפלו לנדבה מפורשים כו' דמי שלמים יקרבו שלמים כו' ואינן טעונין לחם. ובבבלי בסוגיין מייתי לה להך מתני' ודוחק לומר דוקא דמי שלמים אבל ר' בון מיבעיא ליה בשכבר הפריש בהמתו דאין טעם לחלק דכיון דכתיב על כפי הנזיר וליכא יש למעט הכל:

חזר ומר וכן בחיים כו'. וקשה היא גופא מנ"ל דאם נמצא אחר הכפרה דטעונין לחם. ובבבלי בסוגיין מפורש בהיפך לאחר הכפרה אינן טעונין לחם ויליף ליה ממת ע"ש. והרמב"ם השמיט דין דנמצא לאחר כפרה וי"ל סמך עצמו אמ"ש דין דהפריש ומת ותרווייהו חד טעמא אית להו כמפורש בבבלי ע"ש ודוחק וצ"ע:

מיתה כבר נראו כו'. וקשה במאי נראו הא כל שלא הגיע זמן הקרבה לא נראו ללחם וכ"ת מיד שנזר נתחייב בלחם א"כ גם באשה כן מאי קאמרת כיון שהבעל יכול להפר ה"ל כאלו לא נראו במיתה נמי כיון שאם ימות פטור ה"ל כלא נראו. ואפשר אשה להפרה עומדת משא"כ מיתה דלא שכיח:

תני אשם לאחר הפרה. כ' רש"י דף כב ע"א בד"ה ניתי נמי עולת העוף ומאשם לא פריך דניתי דאין אשם בא אלא במקום שצריך למנות נזירות אחרת כי היכי דתיחול עליו נזירות בטהרה. ותימא הרי מפורש כאן דמייתי אשם לאחר הפרה ועוד אי ס"ד דאשם נזיר בא דתיחול עליו נזירות בטהרה קשה הא דגרסי' בבבלי כריתות דף כז א"ר יוחנן משום רשב"י אין לך דבר בא לבטלה כאשם נזיר. ולפירש"י הרי אינו בא לבטלה. לכך נראה דמביאה אשם לאחר הפרה כמפורש כאן וכ"כ תו' והא דנקט עולת העוף דחטאת ועולה בחד קרא כתיבי והרמב"ם פ"ו מה' נזיר השמיט הא דמייתי אשם ואפשר דנקט לשון הברייתא כדרכו:

שאין לך אשם בא לבטלה כזה. עיין בקונטרס ומיהו בבבלי כריתות מוכח שהגי' שלפנינו עיקר כמ"ש בסמוך. ונראה דכיון שמביא גם חטאת לכך קאמר שהאשם בא לבטלה א"נ קסבר ר"ש דאשם אינו מעכב כרבנן דפליגי על רבי ישמעאל כמפורש בבבלי דף יח ע"ש לכך קאמר דבא לבטלה: