שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 4

השתחויה לצורך יצאת כו'. וא"ת כיון דיצאה מיהת ומלמדת על עצמה שחייבין עליה מלמדין הכלל כולו ממנה וי"ל הא דקאמר לצורך יצאה לאו דוקא אלא ר"ל שלא היתה מעולם בכלל א"נ ה"ק אי לאו לא תשתחוה ה"א שאין השתחויה בכלל לא תעבדם והשתא קמ"ל קרא שגם היא בכלל ונפקא מיניה בין שני תירוצים אלו דלתירוצא קמא אי עשה זיבוח והשתחויה בבת אחת חייב שתים ול"ג בדר' זכאי השתחוה דא"כ איך פליג ר' יוחנן ואמר דאינו חייב אלא אחת ולתירוצא בתרא אפי' השתחוה ועשה עבודה אחרת בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת וגרס' בדר' זכאי השתחוה. ועיי' בתו' סנהדרין דף סג. וכמ"ש לעיל בסוגין בד"ה עד כו'. מיהו קשה ל"ל קרא להשתחויה לצורך עצמה אי ללאו הא ודאי לא גרע השתחויה מגיפוף ונישוק או סך ומנעיל דתנן במתני' דחייבין עליהן בל"ת ואי לכרת הא לא כתוב בהאי קרא דלא תשתחוה ולא תעבדם חיוב מיתה. (ודברי רש"י סנהדרין דף ס' ע"א בד"ה אזהרה כו' צ"ע.) ואם נאמר דמיתורא קדריש חיוב מיתה קשה הא דאמרי' ג' השתחויות בע"ז ל"ל אחת לכדרכה כו'. גם. בסנהדרין דף ס' לא משמע הכי: