שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 3

ובע"ז כלל שהוא בצד הפרט. וא"ת נימא שהכלל מוסיף על הפרט ומרבינן כל מילי כמפורש בבבלי בסוגיין וי"ל דכתיב לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם דמיותר ללמד דכל מיני עבודות בלאו וכ"כ רש"י סנהדרין דף ס' ע"ב:

א"כ והכתיב לא תשתחוה וגו'. וא"ת נדרשנו בפרט וכלל ופרט ונמעט כל דלא דמי לפרט שהוא דרך כבוד ונמעט כל שאינו דרך כבוד ואפי' היא עבודתה וא"ל מדמחייב הכתוב אפעור שעבודתה דרך בזיון דאיכא למימר אף בפעור אינו חייב אלא בעובדה באחת מעבודת פני' ונראה דס"ל כלל ופרט וכלל הוא. דגרסי' בירושלמי סנהדרין פ' ארבע מיתות ר' בון בר חיי' בעי קומי ר"ז לא תשתחוה פרט לא תעבדם כלל לא תשתחוה לאל אחר חזר ופרט פרט וכלל ופרט הוא אין בכלל אלא מה שבפרט ר' בון בר כהנא בעי קומי ר' הילא לא תעשון כן כלל זובח לאלהים יחרם פרט בלתי לה' לבדו חזר וכלל כלל ופרט וכלל והכל בכלל וריב' המגפף והמנשק א"ל לאיזה דבר נאמרה השתחוייה לא ללמד על עצמה שהוא מעשה לאפוקי' המגפף והמנשק שאינן מעשה. כך היא הגי' הנכונה והגירסא שלפנינו מוטע'. שמעינן מהכא כל שיש בה מעשה מרבינן בכלל ופרט וכלל ולא ממעטי' בפרט וכלל ופרט ועדיין הדבר צ"ע:

מכיון שאין את למד כו'. שבת פ"ז ה"ב הגירסא מכיון שאת למד מצדו אפי' כלל במקום אחר את למד. ואינו נכון וגירסא שלפנינו עיקר. וא"ת כל הני פרטי למה לי וי"ל כבר אמרו בבבלי סנהדרין דף סג שלש השתחויות בע"ז למה לי כו'. ועמ"ש בסמוך:

ובע"ז פרט ואח"כ כלל וקשה הא תניא בת"כ תחלת ויקרא (ובבבלי פ"ק דיבמות וכריתות מביא) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו (דכתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל) להקיש אליה ולומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח. והא הכא הפרט תחלה פ' צו והכלל פ' אמור ואפ"ה דרשינן בדבר היוצא מן הכלל. וא"ל התם אין הפרט סמוך לכלל הא אינהו אמרי דאף שכלל ופרט במקום אחד דרשינן בדבר שיוצא מן הכלל. ואף שבת"כ פ' צו נמצא גי' אחרת מ"מ דרשינן דבר שיצא מן הכלל בכה"ג. וכמדומה שנעלם אז הרב בק"א סוגית הבבלי דיבמות וכריתות פ"ק ע"ש. ודוחק לומר דפליגי חבריא אח"כ. גם בירושלמי שבת פ"ז ה"ב פריך מברייתא זו ע"ש וצ"ע:

ופרט למלאכת גבוה. עיין בקונט'. וקשה השתחויה לאו מלאכת גבוה היא שאין עבודת גבוה בכך. וכן מפורש בבבלי דף ס' ע"ב ולמה יצאה זביחה להקיש אליה ולומר לך מה זביחה שהיא עבודת פנים וחייבין עליה אף כל שהיא עבודת פני' חייבין עליה מיתה יצאה השתחוייה לידון בעצמה ופירש"י שאין השתחויה דומה לזביחה שאינה. עבודת פני'. ובשבת פ"ז ה"ב כתבתי בתו' שאין השתחויה דומה לזביחה לפי שאין בה מעשה וכן מפורש בירושלמי בש"ס בסמוך. אך חזקיה הוא דקאמר התם הכי ורש"י פי' הברייתא אליבא דר' יוחנן דמוקי לברייתא דמייתי הבבלי סנהדרין דף סה אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבח וקיטר וניסך והשתחוה דאתיא כרבנן דסברי עקימת שפתיו וכפיפת קומתו הוי מעשה. ודוחק לומר דמ"מ אין למילף השתחואה מזביחה דהשתחואה מעשה זוטא וזביחה מעשה רבא. גם לשון הש"ס שם בסנהדרין משמע כפירש"י. ובירושלמי סנהדרין פ' ארבע מיתות מבואר שהשתחויה מעשה וכמ"ש בסמוך בתו' בד"ה א"ל כו' ע"ש. ומה שכתבתי עוד שם בשבת בתו' בד"ה לצורך כו' דהשתחויה מיקרי עבודת פנים שמשתחוין לגבוה ע"ש נראה מדלא מרבי' אלא זיבח וקיטר וניסך ולא קחשבינן השיר ש"מ דעבודה ממש בעינן: